יב עִמְדִי־נָ֤א בַֽחֲבָרַ֨יִךְ֙ וּבְרֹ֣ב כְּשָׁפַ֔יִךְ בַּֽאֲשֶׁ֥ר יָגַ֖עַתְּ מִנְּעוּרָ֑יִךְ אוּלַ֛י תּֽוּכְלִ֥י הוֹעִ֖יל אוּלַ֥י תַּֽעֲרֽוֹצִי׃ יג נִלְאֵ֖ית בְּרֹ֣ב עֲצָתָ֑יִךְ יַֽעַמְדוּ־נָ֨א וְיֽוֹשִׁיעֻ֜ךְ הֹֽבְרֵ֣י שָׁמַ֗יִם הַֽחֹזִים֙ בַּכּ֣וֹכָבִ֔ים מֽוֹדִעִים֙ לֶֽחֳדָשִׁ֔ים מֵֽאֲשֶׁ֥ר יָבֹ֖אוּ עָלָֽיִךְ׃
֍ ֍ ֍
(יב) ועתה, שנגזרה על בבל גזירת חורבן, עִמְדִי נָא בַחֲבָרַיִךְ – בחכמי הטבע וּבְרֹב כְּשָׁפַיִךְ, בַּאֲשֶׁר יָגַעַתְּ מִנְּעוּרָיִךְ – ובכל שאר החכמות שהתייגעתם בהשגתם וידיעתם, אוּלַי תּוּכְלִי הוֹעִיל שלא יבוא האויב בשערייך, וגם אם לא תוכלי למנוע זאת לגמרי, אוּלַי תַּעֲרוֹצִי – אולי תצליחי להלחם באויב ולנצחו.
(יג) אבל באמת נִלְאֵית [-התעייפת] בְּרֹב עֲצָתָיִךְ, כי לא הוכילו כל החכמות כלל להצילך מגזירת החורבן שנגזרה עלייך, ואם כן יַעַמְדוּ נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ לכל הפחות לעתיד הֹבְרֵי שָׁמַיִם הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים, מוֹדִעִים לֶחֳדָשִׁים – המודיעים את העתיד להתרחש, ואם כן ינסו נא להצילך מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ, כי רעות רבות עוד עתידות לבוא עלייך.
