שיעור 29. שיר השירים, פרק ו, א-ג
פרק ו א אָ֚נָה הָלַ֣ךְ דּוֹדֵ֔ךְ הַיָּפָ֖ה בַּנָּשִׁ֑ים אָ֚נָה פָּנָ֣ה דוֹדֵ֔ךְ וּנְבַקְשֶׁ֖נּוּ עִמָּֽךְ׃ ב דּוֹדִי֙ יָרַ֣ד לְגַנּ֔וֹ לַֽעֲרֻג֖וֹת הַבֹּ֑שֶׂם לִרְעוֹת֙ בַּגַּנִּ֔ים וְלִלְקֹ֖ט שֽׁוֹשַׁנִּֽים׃ ג אֲנִ֤י לְדוֹדִי֙ וְדוֹדִ֣י לִ֔י הָֽרֹעֶ֖ה בַּשּֽׁוֹשַׁנִּֽים׃
השיר החמישי (עד פרק ח' פסוק ח'): יתאר את הזמן שבו ירד הדוד העליון ליטול את נפש שלמה, וכוחות הגוף התווכחו עם הנפש וביקשוה שתישאר ביניהם ויכנעו אליה וימליכוה, והיא סירבה להם ודבקה באלהיה בנשיקה, כי עזה כמוות אהבתה. וכן יבואר בשיר זה ענין הנפש בעת הגויעה ולאחריה, עד אשר שבה אל בית אביה שבשמים, כימי נעוריה.
פרק ו (א) אחרי שתיארה נפש שלמה לכוחות הגוף את מעלותיו ותאריו של הדוד העליון, ואת יקרת התשוקה של הנפש לדבוק בו, הסכימו כוחות הגוף לבקש את ה' יחד עם הנפש ולדבוק בו, ואז הגיעה העת של שלמה להסתלק מהעולם, וכל 'בנות ירושלים', שהם כוחות הגוף, מתאספים ורוצים להצטרף אל הנפש בת השמים בעלייתה אל מקומה ואל דודה, ושואלים אותה על דרך ההשגה שתהיה לה עתה באלהיה, אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, כלומר, האם תהיה ההשגה עתה בדרך התגלות נבואית, שאז אין הנפש צריכה להתאמץ בעיון שכלי, אלא רק לדעת היכן נמצא הדוד העליון ולדבוק בו, או שההשגה תהיה על ידי עיון וחקירה, ועל כך אומרים לה אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ, לאיזה צד בדרכי החקירה נפנה כדי להשיג את הדוד העליון, וּנְבַקְשֶׁנּוּ יחד עִמָּךְ.
(ב) בתוך הדברים מרגישה נפש שלמה כי הדוד העליון ירד ממעון קודשו לאוספה לצרור החיים תחת כנפיו, ואומרת לכוחות הגוף, הנה עתה דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ, שהוא כינוי לכלליות הנפשות שבגוף, גם הנפש החיונית והנפש הטבעית, אך לא יפנה אליהן, אלא לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם, היא הנפש העליונה האלהית, ובה יש את הבושם העליון העולה לריח ניחוח, לִרְעוֹת בַּגַּנִּים – את נטעי הגוף וצמחיו ירעה על ידי הגויעה, כי יזדככו כוחות הגוף מעט על ידי המוות, וישובו ליסודותיהם, ויתגלגלו בפעמים אחרות להיבנות מחדש, וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים – אך את הנפש הקדושה בת השמים, המשולה לשושנים, ילקוט לעצמו וישים אותה בבית גנזיו.
(ג) עתה פונה הנפש מעצמה להתחבר עם אלהיה ולדבוק בו ברוב תשוקתה, ואומרת, אֲנִי לְדוֹדִי, כי היא המתחילה בחיבור הקדוש הזה, וְדוֹדִי לִי, ליטול את נפשי אליו בנשיקה, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים, כי הביא לה פרי מעשיה הטובים, כשושנים לריח ניחוח.
