שיעור 308, ספר תהילים, פרק סט, ה-ז

(ה) רַבּ֤וּ ׀ מִשַּֽׂעֲר֣וֹת רֹאשִׁי֮ שֹֽׂנְאַ֪י חִ֫נָּ֥ם עָֽצְמ֣וּ מַ֭צְמִיתַי אֹֽיְבַ֣י שֶׁ֑קֶר אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־גָ֝זַ֗לְתִּי אָ֣ז אָשִֽׁיב׃

(ו) אֱֽלֹהִ֗ים אַתָּ֣ה יָ֭דַעְתָּ לְאִוַּלְתִּ֑י וְ֝אַשְׁמוֹתַ֗י מִמְּךָ֥ לֹֽא־נִכְחָֽדוּ׃

(ז) אַל־יֵ֘בֹ֤שׁוּ בִ֨י ׀ קֹוֶיךָ֮ אֲדֹנָ֥י יְהוִ֗ה צְבָ֫א֥וֹת אַל־יִכָּ֣לְמֽוּ בִ֣י מְבַקְשֶׁ֑יךָ אֱ֝לֹהֵ֗י יִשְׂרָאֵֽל׃

(ה) עתה מתאר את שלשת סוגי הרודפים אותו, בנפשו, בגופו ובממונו, א. רַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי שֹׂנְאַי חִנָּם – השונאים את נפשי מחמת שהם חושבים אותי לחוטא ורע מעללים, הם רבים בכמות, אך שנאתם היא בחינם, כי באמת לא חטאתי כלל. ב. עָצְמוּ – חזקים באיכותם הם מַצְמִיתַי – הרוצים להצמית ולהכרית את גופי, מחמת שהם חושבים שעשיתי להם רעה, ובאמת הם אֹיְבַי שֶׁקֶר, כי לא עשיתי להם רעה כלל. ג. הרודפים אותי ליטול את ממוני, אֲשֶׁר לֹא גָזַלְתִּי כלל, אָז אָשִׁיב להם.

(ו) ומתחיל את תפילתו ואומר, אֱלֹהִים, אַתָּה יָדַעְתָּ לְאִוַּלְתִּי – אתה יודע אפילו את הספיקות שעוברים בליבי, המרופפים את חוזק האמונה (ו'אויל' הוא המסתפק בכל דבר, משורש אותיות 'אולי'), וְאַשְׁמוֹתַי, שהם העבירות שעשיתי בפועל, מִמְּךָ לֹא נִכְחָדוּ.

(ז) אך אף על פי כן אבקשך שתושיעני, אַל יֵבֹשׁוּ בִי קֹוֶיךָ, המקוים לך בליבם, וכאשר יראו שלא תבוא תקוותי יתביישו מעצמם (אך לא תהיה להם בושה מאחרים, כי לא יֵדעו האחרים על תקוותם שבלב), אֲדֹנָי אֱלֹהִים צְבָאוֹת. אַל יִכָּלְמוּ בִי מְבַקְשֶׁיךָ, והם המבקשים אותך בגלוי, ואם לא תבוא בקשתם תהיה להם כלימה מאחרים, שראו שהמבקשים אותך לא נענו, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.