שיעור 317, ספר תהילים, פרק ע, ד-ו

(ד) יָ֭שׁוּבוּ עַל־עֵ֣קֶב בָּשְׁתָּ֑ם הָ֝אֹֽמְרִ֗ים הֶ֘אָ֥ח ׀ הֶאָֽח׃

(ה) יָ֘שִׂ֤ישׂוּ וְיִשְׂמְח֨וּ ׀ בְּךָ֗ כָּֽל־מְבַ֫קְשֶׁ֥יךָ וְיֹֽאמְר֣וּ תָ֭מִיד יִגְדַּ֣ל אֱלֹהִ֑ים אֹֽ֝הֲבֵ֗י יְשֽׁוּעָתֶֽךָ׃

(ו) וַֽאֲנִ֤י ׀ עָנִ֣י וְאֶבְיוֹן֮ אֱלֹהִ֪ים חֽוּשָׁ֫ה לִּ֥י עֶזְרִ֣י וּמְפַלְטִ֣י אַ֑תָּה יְ֝הוָ֗ה אַל־תְּאַחַֽר׃

(ד) יָשׁוּבוּ אחור עַל עֵקֶב בָּשְׁתָּם – כגמול ועונש על כך שעסקו לבייש אותי, אותם המוציאים עלי דיבת שקר, הָאֹמְרִים הֶאָח הֶאָח, וכפי שנאמר לעיל (ל"ה כ"א) "וַיַּרְחִיבוּ עָלַי פִּיהֶם אָמְרוּ הֶאָח הֶאָח רָאֲתָה עֵינֵינוּ", וכפי שהתבאר שם שאמרו שראו בעיניהם את אותה דיבת שקר שהוציאו על דוד.

(ה) יָשִׂישׂוּ וְיִשְׂמְחוּ בְּךָ כָּל מְבַקְשֶׁיךָ, כאשר יראו שאתה מושיע את החוסים בך (ומכנה אותם 'מבקשיך' ללמד שהמבקשים את ה' ישישו וישמחו בעצם הדבר שהם מבקשי ה', גם אם עדיין לא התמלאה בקשתם הפרטית), וְיֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל אֱלֹהִים, אֹהֲבֵי יְשׁוּעָתֶךָ, כלומר, מי שרוצה את התשועה מצד עצמה, שיוושע מן הצרה, אינו 'אוהב' את התשועה, כי היה לו נח יותר שלא היתה כלל צרה ולא היה צריך את התשועה, אך אותם הרוצים ששם שמים יתגדל ויתקדש, אוהבים את התשועה, כי על ידה מתגדל ומתקדש שם ה' בעולם, ולכן רצונם שתמיד יצטרכו לתשועת ה', כדי להוסיף ולגדל את שם ה'.

(ו) וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן הצריך תמיד את ישועתך, כי אין לי כח מבלעדיך, ולכן אֱלֹהִים חוּשָׁה לִּי – תמהר להושיעני, כי עֶזְרִי וּמְפַלְטִי אַתָּה, יְיָ, וכיון שאין לי כלום משל עצמי, לכן אַל תְּאַחַר את הזמן שאני צריך בו את הישועה.