שיעור 318, ספר תהילים, פרק עא, א-ג

(א) בְּךָֽ־יְהוָ֥ה חָסִ֑יתִי אַל־אֵב֥וֹשָׁה לְעוֹלָֽם׃

(ב) בְּצִדְקָֽתְךָ֗ תַּצִּילֵ֥נִי וּֽתְפַלְּטֵ֑נִי הַטֵּֽה־אֵלַ֥י אָ֝זְנְךָ֗ וְהֽוֹשִׁיעֵֽנִי׃

(ג) הֱיֵ֤ה לִ֨י ׀ לְצ֥וּר מָע֡וֹן לָב֗וֹא תָּמִ֗יד צִוִּ֥יתָ לְהֽוֹשִׁיעֵ֑נִי כִּֽי־סַלְעִ֖י וּמְצֽוּדָתִ֣י אָֽתָּה׃

פרק עא

כפי שהתבאר בהקדמה למזמור ע', שלשת הפסוקים הראשונים במזמור זה דומים לפסוקים שבמזמור ל"א, כיון שמזמור ל"א אמר כשהיה נרדף בצעירותו, ועתה, בזקנותו, כשנרדף על ידי אבשלום וסיעתו, חזר שוב על מה שהתפלל בצעירותו, והוסיף תפילות חדשות שלא יעזבנו ה' בזקנותו:

(א) הושיעני גם עתה, מיד אבשלום והמורדים, כמו שהושעת אותי מיד שאול ואנשיו, מחמת שלשה טעמים, א. כי הלא בְּךָ, יְיָ, חָסִיתִי, לכן אַל אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם, גם עתה.

(ב) ב. בְּצִדְקָתְךָ – מצד דרכך לנהוג בדרכי הצדקה, תַּצִּילֵנִי וּתְפַלְּטֵנִי, ג. מחמת שאני מתפלל אליך, הַטֵּה אֵלַי אָזְנְךָ וְהוֹשִׁיעֵנִי, כי דרכך לשמוע תפילה.

(ג) וכפי שהתפלל בצעירותו ואמר (ל"א ג') "הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹז", חוזר ומבקש גם עתה הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹן – תהיה לי לבית חזק ובטוח, שגם עתה אוכל להנצל על ידו, כי לָבוֹא תָּמִיד צִוִּיתָ לְהוֹשִׁיעֵנִי – הציווי שלך היה שאבוא תמיד לצור הזה של הבטחון בך, כדי שתושיעני, כִּי לא רק בצעירותי היית מבטחי ומעוזי, אלא לעולם סַלְעִי וּמְצוּדָתִי (-כוחי וחוזקי) אָתָּה, ועד כאן זו מעין חזרה על מה שהתפלל בצעירותו, ומבקש שישועות ה' ימשכו עליו גם עתה, בזקנותו.