שיעור 325, ספר תהילים, פרק עב, א

פרק עב (א) לִשְׁלֹמֹ֨ה ׀ אֱֽלֹהִ֗ים מִ֭שְׁפָּטֶיךָ לְמֶ֣לֶךְ תֵּ֑ן וְצִדְקָֽתְךָ֥ לְבֶן־מֶֽלֶךְ׃

פרק עב

מזמור זה הוא התפילה האחרונה שייסד דוד בימי חייו (כאמור בסיומה "כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי"), וחיבר אותה בזמן שהומלך שלמה בנו וישב על כסאו, ועיקר תפילתו היתה שידע שלמה למצוא את הדרך הנכונה בהנהגת העם, במשפטים שבין אדם לחבירו, ובדרכי הצדק שבין אדם למקום:

(א) לִשְׁלֹמֹה, בעת שנמשח למלך על ישראל, אתה האֱלֹהִים, מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן – תן לשלמה המלך את ההבנה האמיתית ביסוד המשפט האלהי, שמכחו משתלשלים כל המשפטים הפרטיים שבאים לפניו, כי כולם תולדות של המשפט היסודי והראשי, שאי אפשר להשיגו ולדעת אותו אלא בהשגה מאת ה', ועל ידי שיהיה היסוד הנכון טבוע בליבו יוכל לשפוט כל דבר שיבוא לפניו (וכמו שביקש שלמה המלך בעצמו, "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ" (מלכים א', ג' ט')), וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶךְ – וכן תתן לשלמה בני את דרכי הצדק בענינים שבין אדם למקום, כי דרכי הנפש מרובות ועמוקות, ולא ישיג האדם את הדרכים הנכונות ללא עזר אלוהי (ולגבי המשפט כינה את שלמה 'מלך', ולגבי הצדקה כינהו 'בן מלך', כיון שהנהגת המשפט עצמה מיוחסת אל המלכות, שזהו תפקידו של המלך, ומכח מלכותו ביקש שיהיה ראוי לשופטם במשפט האלהי הנכון. אך קיום המלכות מאב לבנו לדורות הבאים זהו מכח הנהגת הצדקה בדברים שבין אדם למקום, ועל כך ביקש שינתן לו הסיוע האלוהי גם בזה, כיון שהוא בן מלך, שהמלכות ירושה בידו מכח מידת והנהגת הצדקה). ולאחר שביקש באופן כללי על המשפט ועל הצדקה, מבאר כל ענין בפני עצמו.