יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 35, מסכת מועד קטן, פרק שלישי

הגמרא ממשיכה להביא את דרך ההנהגה של אבל: תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, אָבֵל, שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה – בשבוע הראשון של אבלותו אֵינוֹ יוֹצֵא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ לבית הכנסת, שְׁנִיָּה – בשבוע השני יוֹצֵא לבית הכנסת וְאֵינוֹ יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ, אלא במקום אחר. שְׁלִישִׁית – בשבוע שלישי, יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ, וְאֵינוֹ מְדַבֵּר בפני הרבים. רְבִיעִית – בשבוע הרביעי, הֲרֵי הוּא כְּכָל הָאָדָם.

הגמרא מבארת עתה את דיני האבל לגבי נישואיו: תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם שהאדם אבל על אחד מקרוביו, נוהגת אבלות לְענין נִישּׂוּאִין, שאינו רשאי לישא אשה בתוך שלשים יום לאבלותו. מֵתָה אִשְׁתּוֹ, הרי האבלות חמורה יותר לענין נישואין, ואָסוּר לִישָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו שְׁלֹשָׁה רְגָלִים, שאם לא כן נראה כאילו לא איכפת לו שמתה אשתו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, רֶגֶל רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה אָסוּר לו לישא אשה אחרת, וּשְׁלִישִׁית – ברגל שלישי מזמן שמתה אשתו, מוּתָּר לו לישא אחרת. וְאִם אֵין לוֹ בָּנִים, מוּתָּר לִישָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת לְאַלְתַּר – מיד, והיינו לאחר שלשים יום [ככל אבל], מִפְּנֵי קיום מצוות פִּרְיָה וְרִבְיָה. הִנִּיחָה לוֹ אשתו בָּנִים קְטַנִּים, ואין מי שיטפל בהם, מוּתָּר לִישָּׂא אשה אחרת לְאַלְתַּר, והיינו לאחר שלשים יום, מִפְּנֵי פַּרְנָסָתָן – גידולם וטיפול בצרכיהם.

שנינו בתלמוד יְרוּשַׁלְמִי, בְּפֶרֶק הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ (יבמות פ"ד הי"א), לגבי האמור במשנה שם 'כל הנשים יתארסו, חוּץ מִן הָאַלְמָנָה, מִפְּנֵי הָאִיבּוּל', אמרו בירושלמי וְכַמָּה אִיבּוּל – זמן האבלות שמחמתו אסורה האשה להתארס [והיינו להתקדש], שְׁלֹשִׁים יוֹם, הֲדָא דְּאִיתְּמַר – שיעור זמן זה נאמר בְּנָשִׁים, אֲבָל בַּאֲנָשִׁים שיעור הזמן הוא שְׁלֹשָׁה רְגָלִים. ודין זה הוא בְּמי שיֵשׁ לוֹ בָּנִים, שקיים מצוות פריה ורביה, אֲבָל אֵין לוֹ בָּנִים, מוּתָּר מִיָּד, והיינו לאחר שלשים יום. וְהָנֵי מִילֵּי – ודין זה, שצריך להמתין שלשה רגלים, הוא רק כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ מִי שֶׁיְשַׁמְשֶׁנּוּ, אֲבָל אֵין לוֹ מִי שֶׁיְשַׁמְשֶׁנּוּ, מוּתָּר מִיָּד. וְהָנֵי מִילֵּי – ודין זה, שצריך להמתין שלשה רגלים, הוא רק בְּשֶׁאֵין לוֹ בָּנִים קְטַנִּים, אֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ בָּנִים קְטַנִּים, מִיָּד מוּתָּר. כַּהֲדָא מַעֲשֶׂה – וכמו מעשה זה שהיה, שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַבִּי טַרְפוֹן, וְעַד שֶׁהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, בקבורת אשתו, אָמַר לַאֲחוֹתָהּ 'לְכִי גַּדְּלִי בְּנֵי אֲחוֹתֵיךְ', והתכוין לרמוז לה בכך שישא אותה לאשה כדי שתוכל לטפל בילדים, וְאַף עַל פִּי שֶׁכִּינְּסָהּ – שנשאה, לֹא הִכִּירָה – לא בא עליה עַד שֶׁעָבְרוּ עָלָיו שְׁלוֹשִׁים יוֹם.

מביא הרי"ף מעשה דומה שהובא בתלמוד בַּבְלִי, בסוגייתנו, מַעֲשֶׂה שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל יוֹסֵף הַכֹּהֵן, וְאָמַר לַאֲחוֹתָהּ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת 'לְכִי פַּרְנְסִי בְּנֵי אֲחוֹתֵיךְ', וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא בָּא עָלֶיהָ אֶלָּא לִזְמַן מְרוּבֶּה. מַאי – ומהו 'לִזְמַן מְרוּבֶּה', אָמַר רַב פַּפָּא, לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם.

שנינו בברייתא, 'אֵין לוֹ בָּנִים מוּתָּר לִישָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת לְאַלְתַּר מִפְּנֵי בִּיטּוּל פִּרְיָה וְרִבְיָה'. מבררת הגמרא, וְכַמָּה בָּנִים יִהְיוּ לוֹ, וִיהֵא אָסוּר מחמת כן לִישָּׂא אשה אחרת לְאַלְתַּר, כְּדִתְנַן – כפי ששנינו במסכת יבמות (סא:) לגבי עיקר מצוות פריה ורביה, לֹא יְבַטֵּל אָדָם מִפִּרְיָה וְרִבְיָה, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ בָּנִים, ומה הם 'בנים' לענין זה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁנֵי זְכָרִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, זָכָר וּנְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר לגבי תחילת בריאת העולם (בראשית ה ב) 'זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם', וְקַיְימָא לָן כְּבֵית הִלֵּל. ועוד מבואר בסוגיא שם (יבמות סב.), הָיוּ לוֹ בָּנִים, וּמֵתוּ, וְהָיוּ לָהֶן בָּנִים, כְּבָר קִיֵּים מִצְוַת פִּרְיָה וְרִבְיָה, דְּתָנוּ רַבָּנָן – שהרי כך שנו חכמים בברייתא, בְּנֵי בָּנִים הֲרֵי הֵן כְּבָנִים. וְלֹא שְׁנָא – ואין חילוק לענין זה באיזו דרך נשארו מהם צאצאים, בְּרָא לִבְרַתָּא – בין אם היה בן לבתו, וְלֹא שְׁנָא בְּרַתָּא לִבְרָא – ובין אם היתה בת לבנו, אוֹ בְּרַתָּא לִבְרַתָּא – או בת לבתו, אוֹ בְּרָא לִבְרָא – או בן לבנו, בְּכוּלְהוּ – בכל האופנים הללו, קִיֵּים מִצְוַת פִּרְיָהּ וְרִבְיָה. וְדַוְקָא אם נשארו לו תְּרֵי מִתְּרֵי – שני נכדים משני ילדיו, שהיו בן ובת [יש אומרים שיש צורך שיהיו הצאצאים בן ובת (רמב"ם) ויש אומרים שאף אם היו שניהם בנים או שתיהן בנות (תוספות)], אֲבָל תְּרֵי מֵחַד בְּרָא – אבל אם נשארו לו שני נכדים מילדו האחד, ומהשני לא נותרו צאצאים, לֹא קיים מצות פריה ורביה, כיון שאותו שמת בלא להשאיר צאצאים אינו נחשב כמי שקיים בו מצות פריה ורביה.

הגמרא מביאה ברייתא בענין איסור לבישת בגדים מגוהצים באבלות: תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם נוהגת האבלות לְענין גִיהוּץ הבגדים, שהאבל אסור בכך, אֶחָד כֵּלִים חֲדָשִׁים – בין בגדים חדשים, וְאֶחָד כֵּלִים יְשָׁנִים יוֹצְאִין מִתַּחַת הַמַּכְבֵּשׁ – ובין בגדים ישנים היוצאים מתחת ל'מכבש', שתיקנם האומן והניחם בכלי מיוחד המגהץ ומיישר את הבגדים ועושה אותם כחדשים, אסורים בלבישה. אבל בגדים ישנים שאינם יוצאים מתחת המכבש, מותר ללובשם. רַבִּי אוֹמֵר, לֹא אָסְרוּ אֶלָּא בְּכֵלִים חֲדָשִׁים בִּלְבַד, אבל בגדים ישנים, אפילו שתיקנם האומן והניחם במכבש, בין לבנים ובין צבעוניים, מותרים. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לֹא אָסְרוּ אֶלָּא כֵּלִים חֲדָשִׁים לְבָנִים בִּלְבַד, אבל בגדים צבעוניים מותרים אפילו חדשים, ובגדים לבנים ישנים מותרים תמיד, אפילו אם יצאו מתחת המכבש. פוסק הרי"ף, וְקַיְימָא לָן – ומקובל בידינו שהלכה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּהָא רָבָא נָפַק בְּהֵימְיָינוּתָא רוֹמִיָּיתָא סוּמַקְתֵּי חַדְתֵּי – שהרי רבא יצא בימי אבלותו בחלוק חדש הבא מרומי, כיון שהיה אדום ולא לבן, והיינו כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.

הגמרא דנה עתה באיסור תספורת של האבל: תַּנְיָא – שנינו בְּמסכת אֵבֶל רַבָּתִי (פ"ז), כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם אָסוּר האבל בְּתִסְפּוֹרֶת, אֶחָד – בין שער רֹאשׁוֹ, וְאֶחָד זְקָנוֹ, וְאֶחָד כָּל שֵׂעָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. וְהָאִשָּׁה מוּתֶּרֶת בִּנְטִילַת שֵׂעָר לְאַחַר שִׁבְעָה [והיינו בשער שבגופה, שנוטלתו לשם התקשטות, והתירו זאת כדי שלא תתגנה על בעלה, אבל לענין תספורת שער הראש דינה כאיש, שאסורה בתוך שלשים (תורת האדם לרמב"ן אות עב)]. וְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק הַחוֹלֵץ (יבמות מג.) בְּעִנְיַן האמור במשנה, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַנָּשִׁים יִתְאָּרְסוּ – כל אשה שהתאלמנה או התגרשה, אף שאסורה להנשא עד שיעברו שלשה חודשים, כדי להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני, מכל מקום רשאיות להתארס, והיינו להתקדש, חוּץ מִן הָאַלְמָנָה, מִפְּנֵי הָאִיבּוּל, וְכַמָּה הוא זמן האִיבּוּל, שְׁלֹשִׁים יוֹם, ועל דין זה אָמַר רַב חִסְדָּא קושיא זו, והרי הדברים קַל וָחוֹמֶר, וּמַה בְּמָקוֹם שֶׁאָסְרוּ לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס, והיינו בשבוע שחל בו תשעה באב, מוּתָּר לֵיאָרֵס, שְׁלֹשִׁים יוֹם שֶׁל אִיבּוּל, שֶׁמּוּתָּר לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס, אֵינוֹ דִּין – האם אין זה קל וחומר שֶׁמּוּתָּר לֵיאָרֵס. וְשָׁמַעַתְּ מִנָּהּ – ועל כל פנים יש לנו ללמוד מכך שאמר רב חסדא שבשלשים יום מותר 'לספר', שֶׁהָאִשָּׁה מוּתֶּרֶת בִּנְטִילַת שֵׂעָר לְאַחַר שִׁבְעָה, שהרי לגבי איש התבאר שאסור לו להסתפר בתוך שלשים יום, ובודאי כוונת רב חסדא לנטילת שער של אשה (רמב"ן ביבמות שם), כִּדְקָתָּנֵי – כפי ששנינו בְּמסכת אֵבֶל רַבָּתִי, וכפי שהובא לעיל.

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?