שיעור 35. ספר יהושע, פרק יד, א-טו

א וְאֵ֛לֶּה אֲשֶׁר־נָֽחֲל֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֲשֶׁ֨ר נִֽחֲל֜וּ אוֹתָ֗ם אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ וִֽיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן וְרָאשֵׁ֛י אֲב֥וֹת הַמַּטּ֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ב בְּגוֹרַ֖ל נַֽחֲלָתָ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה ה֙' בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה לְתִשְׁעַ֥ת הַמַּטּ֖וֹת וַֽחֲצִ֥י הַמַּטֶּֽה׃ ג כִּֽי־נָתַ֨ן מֹשֶׁ֜ה נַֽחֲלַ֨ת שְׁנֵ֤י הַמַּטּוֹת֙ וַֽחֲצִ֣י הַמַּטֶּ֔ה מֵעֵ֖בֶר לַיַּרְדֵּ֑ן וְלַ֨לְוִיִּ֔ם לֹֽא־נָתַ֥ן נַֽחֲלָ֖ה בְּתוֹכָֽם׃ ד כִּֽי־הָי֧וּ בְנֵֽי־יוֹסֵ֛ף שְׁנֵ֥י מַטּ֖וֹת מְנַשֶּׁ֣ה וְאֶפְרָ֑יִם וְלֹֽא־נָתְנוּ֩ חֵ֨לֶק לַלְוִיִּ֜ם בָּאָ֗רֶץ כִּ֤י אִם־עָרִים֙ לָשֶׁ֔בֶת וּמִ֨גְרְשֵׁיהֶ֔ם לְמִקְנֵיהֶ֖ם וּלְקִנְיָנָֽם׃ ה כַּֽאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה ה֙' אֶת־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיַּחְלְק֖וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃ ו וַיִּגְּשׁ֨וּ בְנֵֽי־יְהוּדָ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֨עַ֙ בַּגִּלְגָּ֔ל וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו כָּלֵ֥ב בֶּן־יְפֻנֶּ֖ה הַקְּנִזִּ֑י אַתָּ֣ה יָדַ֡עְתָּ אֶֽת־הַדָּבָר֩ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר ה֜' אֶל־מֹשֶׁ֣ה אִישׁ־הָֽאֱלֹהִ֗ים עַ֧ל אֹֽדוֹתַ֛י וְעַ֥ל אֹֽדוֹתֶ֖יךָ בְּקָדֵ֥שׁ בַּרְנֵֽעַ׃ ז בֶּן־אַרְבָּעִ֨ים שָׁנָ֜ה אָֽנֹכִ֗י בִּ֠שְׁלֹחַ מֹשֶׁ֨ה עֶֽבֶד־ה֥' אֹתִ֛י מִקָּדֵ֥שׁ בַּרְנֵ֖עַ לְרַגֵּ֣ל אֶת־הָאָ֑רֶץ וָֽאָשֵׁ֤ב אֹתוֹ֙ דָּבָ֔ר כַּֽאֲשֶׁ֖ר עִם־לְבָבִֽי׃ ח וְאַחַי֙ אֲשֶׁ֣ר עָל֣וּ עִמִּ֔י הִמְסִ֖יו אֶת־לֵ֣ב הָעָ֑ם וְאָֽנֹכִ֣י מִלֵּ֔אתִי אַֽחֲרֵ֖י ה֥' אֱלֹהָֽי׃ ט וַיִּשָּׁבַ֣ע מֹשֶׁ֗ה בַּיּ֣וֹם הַהוּא֮ לֵאמֹר֒ אִם־לֹ֗א הָאָ֨רֶץ֙ אֲשֶׁ֨ר דָּֽרְכָ֤ה רַגְלְךָ֙ בָּ֔הּ לְךָ֨ תִֽהְיֶ֧ה לְנַֽחֲלָ֛ה וּלְבָנֶ֖יךָ עַד־עוֹלָ֑ם כִּ֣י מִלֵּ֔אתָ אַֽחֲרֵ֖י ה֥' אֱלֹהָֽי׃ י וְעַתָּ֗ה הִנֵּה֩ הֶֽחֱיָ֨ה ה֣' ׀ אוֹתִי֮ כַּֽאֲשֶׁ֣ר דִּבֵּר֒ זֶה֩ אַרְבָּעִ֨ים וְחָמֵ֜שׁ שָׁנָ֗ה מֵ֠אָז דִּבֶּ֨ר ה֜' אֶת־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר־הָלַ֥ךְ יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּדְבָּ֑ר וְעַתָּה֙ הִנֵּ֣ה אָֽנֹכִ֣י הַיּ֔וֹם בֶּן־חָמֵ֥שׁ וּשְׁמֹנִ֖ים שָׁנָֽה׃ יא עוֹדֶ֨נִּי הַיּ֜וֹם חָזָ֗ק כַּֽאֲשֶׁר֙ בְּי֨וֹם שְׁלֹ֤חַ אוֹתִי֙ מֹשֶׁ֔ה כְּכֹ֥חִי אָ֖ז וּכְכֹ֣חִי עָ֑תָּה לַמִּלְחָמָ֖ה וְלָצֵ֥את וְלָבֽוֹא׃ יב וְעַתָּ֗ה תְּנָה־לִּי֙ אֶת־הָהָ֣ר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר ה֖' בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא כִּ֣י אַתָּֽה־שָׁמַעְתָּ֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא כִּֽי־עֲנָקִ֣ים שָׁ֗ם וְעָרִים֙ גְּדֹל֣וֹת בְּצֻר֔וֹת אוּלַ֨י ה֤' אוֹתִי֙ וְה֣וֹרַשְׁתִּ֔ים כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר הֽ'׃ יג וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ יְהוֹשֻׁ֑עַ וַיִּתֵּ֧ן אֶת־חֶבְר֛וֹן לְכָלֵ֥ב בֶּן־יְפֻנֶּ֖ה לְנַֽחֲלָֽה׃ יד עַל־כֵּ֣ן הָיְתָֽה־חֶ֠בְרוֹן לְכָלֵ֨ב בֶּן־יְפֻנֶּ֤ה הַקְּנִזִּי֙ לְֽנַחֲלָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה יַ֚עַן אֲשֶׁ֣ר מִלֵּ֔א אַֽחֲרֵ֕י ה֖' אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ טו וְשֵׁ֨ם חֶבְר֤וֹן לְפָנִים֙ קִרְיַ֣ת אַרְבַּ֔ע הָֽאָדָ֧ם הַגָּד֛וֹל בָּֽעֲנָקִ֖ים ה֑וּא וְהָאָ֥רֶץ שָֽׁקְטָ֖ה מִמִּלְחָמָֽה׃

– – – – –

(א) וְאֵלֶּה הערים אֲשֶׁר נָחֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, אֲשֶׁר נִחֲלוּ אוֹתָם אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

(ב) וההנחלה היתה בְּגוֹרַל נַחֲלָתָם, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה:

(ג) ומבאר הכתוב מדוע נשארו רק תשעה וחצי מטות לנחול את הארץ, כִּי כבר נָתַן מֹשֶׁה נַחֲלַת שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן, וְלַלְוִיִּם לֹא נָתַן נַחֲלָה בְּתוֹכָם, ולא היה חשבון מנין שנים עשר השבטים כאן יחד עם הלויים, אלא בלעדיהם.

(ד) והחשבון שלפיו היו שנים עשר שבטים ללא הלויים, כִּי הָיוּ בְנֵי יוֹסֵף שְׁנֵי מַטּוֹת, מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם, וְלֹא נָתְנוּ חֵלֶק לַלְוִיִּם בָּאָרֶץ, כִּי אִם עָרִים לָשֶׁבֶת – לגור בהם, וּמִגְרְשֵׁיהֶם – מגרשי הערים סביב לְמִקְנֵיהֶם וּלְקִנְיָנָם:

(ה) כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בכל פרטי ציווי אופן החלוקה, וַיַּחְלְקוּ אֶת הָאָרֶץ׃

(ו) וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי יְהוּדָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל, וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי, אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים עַל אֹדוֹתַי וְעַל אֹדוֹתֶיךָ בְּקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ:

(ז) בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי הייתי בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד ה' אֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ, ופירט כלב ארבע סיבות לכך שהוא ראוי לקבל את השכר שבא לבקש, א. כיון שהייתי שליח נאמן, ולא השבתי דברים לפי מראית העין, אלא וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי – כפי ראיית הלב המשכיל, לבחור בטוב.

(ח) ב. כיון שהיו לי מסיתים לדבר עבירה, וְאַחַי המרגלים אֲשֶׁר עָלוּ עִמִּי הִמְסִיו אֶת לֵב הָעָם, וְאָנֹכִי מִלֵּאתִי אַחֲרֵי ה' אֱלֹהָי:

(ט) ג. מצד השבועה שנשבע משה רבינו, וַיִּשָּׁבַע מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, אִם לֹא הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלְךָ בָּהּ, לְךָ תִהְיֶה לְנַחֲלָה, וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם, כִּי מִלֵּאתָ אַחֲרֵי ה' אֱלֹהָי:

(י) ד. מצד ההשגחה הנראית בענין זה, וְעַתָּה הִנֵּה הֶחֱיָה ה' אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר, זֶה אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה עברו מֵאָז דִּבֶּר ה' אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶל מֹשֶׁה אֲשֶׁר הָלַךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה׃

(יא) והשגחת ה' ניכרת גם בכך שעוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה, כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה – כפי שהייתי חזק אז בצעירותי, כך אני חזק כעת, לַמִּלְחָמָה וְלָצֵאת וְלָבוֹא׃

(יב) וְעַתָּה, תְּנָה לִּי אֶת הָהָר הַזֶּה, הוא חברון, אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי אַתָּה שָׁמַעְתָּ בַיּוֹם הַהוּא, כִּי עֲנָקִים שָׁם, וְעָרִים גְּדֹלוֹת בְּצֻרוֹת, ומחמת כן השאיר אותי ה' בכוחי הגדול, אוּלַי ה' אוֹתִי – אולי יהיה ה' איתי במלחמה זו, וְהוֹרַשְׁתִּים, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'׃

(יג) וַיְבָרְכֵהוּ יְהוֹשֻׁעַ שיצליח במלחמתו שם, וַיִּתֵּן אֶת חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה לְנַחֲלָה׃

(יד) עַל כֵּן הָיְתָה חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי לְנַחֲלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה, על אף שמצד חלוקת הארץ לפי האנשים לא היה ראוי שיקבל חלק גדול כל כך לבדו, קיבלו כשכר מיוחד, יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃

(טו) ובאמת במקום זה היו הענקים, וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים היה קִרְיַת האיש ששמו אַרְבַּע, הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא – שהיתה גדלותו ניכרת אפילו ביחס לשאר הענקים. ולאחר שבע השנים שכבשו את הארץ, ושבע השנים שחילקוה, וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה׃