שיעור 36, מגילת קהלת, פרק ח, א-י

פרק ח א מִ֚י כְּהֶ֣חָכָ֔ם וּמִ֥י יוֹדֵ֖עַ פֵּ֣שֶׁר דָּבָ֑ר חָכְמַ֤ת אָדָם֙ תָּאִ֣יר פָּנָ֔יו וְעֹ֥ז פָּנָ֖יו יְשֻׁנֶּֽא׃ ב אֲנִי֙ פִּי־מֶ֣לֶךְ שְׁמֹ֔ר וְעַ֕ל דִּבְרַ֖ת שְׁבוּעַ֥ת אֱלֹהִֽים׃ ג אַל־תִּבָּהֵ֤ל מִפָּנָיו֙ תֵּלֵ֔ךְ אַֽל־תַּעֲמֹ֖ד בְּדָבָ֣ר רָ֑ע כִּ֛י כָּל־אֲשֶׁ֥ר יַחְפֹּ֖ץ יַֽעֲשֶֽׂה׃ ד בַּֽאֲשֶׁ֥ר דְּבַר־מֶ֖לֶךְ שִׁלְט֑וֹן וּמִ֥י יֹֽאמַר־ל֖וֹ מַֽה־תַּעֲשֶֽׂה׃ ה שׁוֹמֵ֣ר מִצְוָ֔ה לֹ֥א יֵדַ֖ע דָּבָ֣ר רָ֑ע וְעֵ֣ת וּמִשְׁפָּ֔ט יֵדַ֖ע לֵ֥ב חָכָֽם׃ ו כִּ֣י לְכָל־חֵ֔פֶץ יֵ֖שׁ עֵ֣ת וּמִשְׁפָּ֑ט כִּֽי־רָעַ֥ת הָֽאָדָ֖ם רַבָּ֥ה עָלָֽיו׃ ז כִּֽי־אֵינֶ֥נּוּ יֹדֵ֖עַ מַה־שֶּׁיִּֽהְיֶ֑ה כִּ֚י כַּֽאֲשֶׁ֣ר יִֽהְיֶ֔ה מִ֖י יַגִּ֥יד לֽוֹ׃ ח אֵ֣ין אָדָ֞ם שַׁלִּ֤יט בָּר֨וּחַ֙ לִכְל֣וֹא אֶת־הָר֔וּחַ וְאֵ֤ין שִׁלְטוֹן֙ בְּי֣וֹם הַמָּ֔וֶת וְאֵ֥ין מִשְׁלַ֖חַת בַּמִּלְחָמָ֑ה וְלֹֽא־יְמַלֵּ֥ט רֶ֖שַׁע אֶת־בְּעָלָֽיו׃ ט אֶת־כָּל־זֶ֤ה רָאִ֨יתִי֙ וְנָת֣וֹן אֶת־לִבִּ֔י לְכָֽל־מַעֲשֶׂ֔ה אֲשֶׁ֥ר נַֽעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עֵ֗ת אֲשֶׁ֨ר שָׁלַ֧ט הָֽאָדָ֛ם בְּאָדָ֖ם לְרַ֥ע לֽוֹ׃ י וּבְכֵ֡ן רָאִיתִי֩ רְשָׁעִ֨ים קְבֻרִ֜ים וָבָ֗אוּ וּמִמְּק֤וֹם קָדוֹשׁ֙ יְהַלֵּ֔כוּ וְיִֽשְׁתַּכְּח֥וּ בָעִ֖יר אֲשֶׁ֣ר כֵּן־עָשׂ֑וּ גַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃

פרק ח

(א) עתה חוזר למה שהזהיר לעיל (פרק ז' פסוקים ט"ז-י"ז) שלא להתחכם הרבה, ולא להיות סכל, ועל כך אומר עתה, מִי כְּהֶחָכָם – מי שינהג בחכמה כזו, וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר – ומי שֶׁיֵדַע לעשות את הפשרה הזו, והיינו שחָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו, כי יעסוק בחכמה העיונית, וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא – ואף על פי כן ישנה את עוז פניו, שזהו כח שכלו, ויכניעו בפני מה שכתוב בתורה.

(ב) וכאשר יטה אותו שכלו לעשות דבר שלא כפי מה שכתוב בתורה, כי ייראה לו שזו הדרך הנכונה עתה עבורו, יתגבר על שכלו ויאמר, אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמֹר – חייב אני לשמור ולקיים כל מה שנצטוויתי מפי מלכו של עולם, אף שהוא מתנגד לשכלי ולהבנתי, וְעַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים – שהרי כל אדם מישראל נשבע בהר סיני לקיים את כל דברי התורה.

(ג) אף אם תראה ענינים בהנהגת העולם, שאינך מבינם, אַל תִּבָּהֵל – אל תמהר בדעתך לומר שמִפָּנָיו תֵּלֵךְ – שהלכת מלפני ה' ואינך מושגח על ידו, אַל תַּעֲמֹד בְּדָבָר רָע – וכן אל תחשוב סברה רעה זו, לחשוב שאין לאדם בחירה חופשית, ותאמר בטעותך כִּי כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ ה' יַעֲשֶׂה האדם, כי ה' הוא המכריח את האדם בכל מעשיו.

(ד) ותאמר לפי טעות זו בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ העולם הוא השִׁלְטוֹן על כל מעשי בני האדם, וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה, כלומר, טענתך על טעויות אלו, של סילוק ההשגחה או סילוק הבחירה, תהיה שאמנם אי אפשר לטעון כלפי ה' מדוע עשה דברים מסוימים, אך ייראה לך בשכלך שכן הוא הדבר, שאין השגחה או שאין בחירה.

(ה) דוחה עתה את סברת האדם על סילוק ההשגחה, כי באמת כל הנעשה בעולם הוא בהשגחה, ושׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע מחמת המצוות שעשה, ומה שתראה לפעמים צדיק ורע לו, עשוי הדבר להיות מחמת שני דברים, וְעֵת – יתכן שזהו מחמת הזמן והמזל, שנולד במזל רע, ואם ייטיב לו ה' שלא כפי מזלו ינוכה משכרו לעולם הבא, וּמִשְׁפָּט – יתכן שזהו מחמת עונש על חטא שאינו ניכר לכל, ודבר זה יֵדַע מי שיש לו לֵב חָכָם.

(ו) כִּי לְכָל חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט, וכפי שהתבאר שהמזל והחטאים גורמים רעה לאדם. כִּי – אלא דבר זה מביא את האדם לכפור בהשגחה מחמת שרָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו – נראה לאדם שהרעה שבאה עליו גדולה מכפי מעשיו הרעים, ומחמת כן הוא בא לפקפק בהשגחת ה'.

(ז) ובנוסף לכך, כִּי האדם אֵינֶנּוּ יֹדֵעַ מַה שֶּׁיִּהְיֶה, ומה היא הטובה העתידה לבוא עליו בעולם הבא, כִּי כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הדבר, מִי יַגִּיד לוֹ – מי הוא שיכול לומר לאדם מהו השכר או העונש שקיבל לאחר מותו, ולכן אין הדבר ידוע, וגורם לבני אדם להרהר אחרי הנהגת ה' בעולם.

(ח) מוסיף לבאר את הטעם שהרשע כופר בהשגחת ה' בעולם, כי הוא רואה שאֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ בהגיע יום מיתתו הטבעית, לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ ולהשאירה בגופו, וגם הצדיק מת כאשר בא יומו, וְאֵין שִׁלְטוֹן אף לצדיק בְּיוֹם הַמָּוֶת – ביום שהמוות שולט בעולם, והיינו כשיש מגיפה וכדומה, שנספה גם הצדיק, וְאֵין מִשְׁלַחַת – אין אדם משתלח לחופשי בַּמִּלְחָמָה, אלא גם הצדיק נהרג במלחמה, ומחמת שלשה דברים אלו שרואה הרשע, וְלֹא יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת בְּעָלָיו – אין הרֶשַׁע ממליט ופולט את הרָשָׁע ממנו, אלא נשאר הרשע ברשעותו.

(ט) אֶת כָּל זֶה רָאִיתִי וְנָתוֹן אֶת לִבִּי, לְכָל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם – כאשר הרשע שולט בצדיק, וקשה לאדם להשיג את הטעם לכך, ועל זה אומר שראה והשיג ברוח הקודש שדבר זה נעשה לְרַע לוֹ – להביא רעה על הרשע.

(י) וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבֻרִים (-מקובצים), והם הרשעים שהתקבצו להחריב את בית המקדש ואת ירושלים וָבָאוּ, וּמִמְּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ, וְיִשְׁתַּכְּחוּ – נמצאה שליטתם ורעתם גם בָעִיר אֲשֶׁר כֵּן עָשׂוּ – באנשי העיר הצדיקים, שנהגו בדרך נכונה (ולשון 'כן' היא כמו 'נכון'), כי גם הם נענשו על ידם יחד עם הרשעים שבעיר, ולכאורה דבר זה גורם לאנשים שלא להאמין בהשגחת ה', גַּם זֶה הָבֶל, וכפי שיבאר.