שיעור 37, מגילת קהלת, פרק ח, יא-יז
יא אֲשֶׁר֙ אֵין־נַֽעֲשָׂ֣ה פִתְגָ֔ם מַֽעֲשֵׂ֥ה הָֽרָעָ֖ה מְהֵרָ֑ה עַל־כֵּ֡ן מָלֵ֞א לֵ֧ב בְּֽנֵי־הָאָדָ֛ם בָּהֶ֖ם לַֽעֲשׂ֥וֹת רָֽע׃ יב אֲשֶׁ֣ר חֹטֶ֗א עֹשֶׂ֥ה רָ֛ע מְאַ֖ת וּמַֽאֲרִ֣יךְ ל֑וֹ כִּ֚י גַּם־יוֹדֵ֣עַ אָ֔נִי אֲשֶׁ֤ר יִֽהְיֶה־טּוֹב֙ לְיִרְאֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יִֽירְא֖וּ מִלְּפָנָֽיו׃ יג וְטוֹב֙ לֹֽא־יִהְיֶ֣ה לָֽרָשָׁ֔ע וְלֹֽא־יַאֲרִ֥יךְ יָמִ֖ים כַּצֵּ֑ל אֲשֶׁ֛ר אֵינֶ֥נּוּ יָרֵ֖א מִלִּפְנֵ֥י אֱלֹהִֽים׃ יד יֶשׁ־הֶבֶל֮ אֲשֶׁ֣ר נַֽעֲשָׂ֣ה עַל־הָאָרֶץ֒ אֲשֶׁ֣ר ׀ יֵ֣שׁ צַדִּיקִ֗ים אֲשֶׁ֨ר מַגִּ֤יעַ אֲלֵהֶם֙ כְּמַֽעֲשֵׂ֣ה הָֽרְשָׁעִ֔ים וְיֵ֣שׁ רְשָׁעִ֔ים שֶׁמַּגִּ֥יעַ אֲלֵהֶ֖ם כְּמַֽעֲשֵׂ֣ה הַצַּדִּיקִ֑ים אָמַ֕רְתִּי שֶׁגַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃ טו וְשִׁבַּ֤חְתִּֽי אֲנִי֙ אֶת־הַשִּׂמְחָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אֵֽין־ט֤וֹב לָֽאָדָם֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ כִּ֛י אִם־לֶֽאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּ֖וֹת וְלִשְׂמ֑וֹחַ וְה֞וּא יִלְוֶ֣נּוּ בַֽעֲמָל֗וֹ יְמֵ֥י חַיָּ֛יו אֲשֶׁר־נָֽתַן־ל֥וֹ הָֽאֱלֹהִ֖ים תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃ טז כַּֽאֲשֶׁ֨ר נָתַ֤תִּי אֶת־לִבִּי֙ לָדַ֣עַת חָכְמָ֔ה וְלִרְאוֹת֙ אֶת־הָ֣עִנְיָ֔ן אֲשֶׁ֥ר נַֽעֲשָׂ֖ה עַל־הָאָ֑רֶץ כִּ֣י גַ֤ם בַּיּוֹם֙ וּבַלַּ֔יְלָה שֵׁנָ֕ה בְּעֵינָ֖יו אֵינֶ֥נּוּ רֹאֶֽה׃ יז וְרָאִיתִי֮ אֶת־כָּל־מַֽעֲשֵׂ֣ה הָֽאֱלֹהִים֒ כִּי֩ לֹ֨א יוּכַ֜ל הָֽאָדָ֗ם לִמְצוֹא֙ אֶת־הַֽמַּעֲשֶׂה֙ אֲשֶׁ֣ר נַֽעֲשָׂ֣ה תַֽחַת־הַשֶּׁ֔מֶשׁ בְּ֠שֶׁל אֲשֶׁ֨ר יַֽעֲמֹ֧ל הָֽאָדָ֛ם לְבַקֵּ֖שׁ וְלֹ֣א יִמְצָ֑א וְגַ֨ם אִם־יֹאמַ֤ר הֶֽחָכָם֙ לָדַ֔עַת לֹ֥א יוּכַ֖ל לִמְצֹֽא׃
(יא) וכן יש דבר נוסף הגורם לאנשים לתמוה על הנהגת ה' ולהסתפק בה, אֲשֶׁר אֵין נַעֲשָׂה פִתְגָם מַעֲשֵׂה הָרָעָה מְהֵרָה – שהעושה רעה אינו נענש מיד, עַל כֵּן מָלֵא לֵב (מלשון "מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן") בְּנֵי הָאָדָם בָּהֶם לַעֲשׂוֹת רָע, כי אינם רואים שעושי רשעה נענשים מיד.
(יב) אֲשֶׁר חֹטֶא עֹשֶׂה רָע מְאַת – מאות פעמים, וּמַאֲרִיךְ לוֹ ה' אפו שלא להענישו מיד. ועתה משיב על כל הדברים הללו, כִּי גַּם יוֹדֵעַ אָנִי את סיבת הדבר שאין ה' מעניש מיד את הרשעים, וכן לפעמים באות רעות על הצדיקים, אֲשֶׁר יִהְיֶה טּוֹב לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יִירְאוּ מִלְּפָנָיו, כי אם היה הצדיק מקבל שכרו מיד, והרשע נענש מיד, לא היו יראי האלהים מקבלים שכר על מעשיהם הטובים, כי לא היתה בחירה לאדם בין טוב לרע, אם הרעה היתה מביאה אחריה מיד עונש, והטובה היתה מביאה מיד את השכר, ורק כיון שה' אינו מראה מיד את השכר והעונש, ויש בחירה ביד האדם, מקבלים יראי האלהים שכר טוב על בחירתם בעולם הבא, שהוא הטוב האמיתי, כיון שצדקתם היתה תלויה בבחירה.
(יג) וְטוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע בעולם הבא שכולו טוב, וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים בעולם הבא שכולו ארוך, כי אף אם נמצאה בו איזו מצוה, יקבל את שכרה בעולם הזה, בכדי שלא יזכה לבוא לחיי העולם הבא, וכל טובותיו שבעולם הזה אינם אלא כַּצֵּל, העובר מהר, וסיבת הדבר היא אֲשֶׁר הרשע אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים.
(יד) עתה מבאר את מה שנראה בעולם, שלפעמים מזדמנים לצדיקים מעשים הנראים כעבירות, ולרשעים מזדמנים מעשים הנראים כמצוות: יֶשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים, וכמו השבטים במכירת יוסף, מעשה יהודה ותמר, ודוד המלך עם בת שבע, וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים, כמו עשיו שכיבד את אביו, ונבוכדנצר שרץ בשביל כבוד ה', וזהו דבר שקשה לאדם להבין, מדוע מזדמן מכשול לאדם צדיק, ומזדמנת מצוה לאדם רשע, ואָמַרְתִּי שֶׁגַּם זֶה הָבֶל להקשות כן.
(טו) ולפני שיבאר את התשובה לשאלה זו (שתבואר בפרק ט' פסוקים א'-ב'), אומר שטוב יותר שלא להעמיק כלל בשאלות אלו, שהתשובות עליהן אינן מובנות תמיד מיד, וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה, אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם בהיותו תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי אִם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ במה שמוכן לפניו, והאכילה והשתיה הם גם משל לעסק התורה, שיעסוק בדברים המושגים לו ומקובלים בידו, ובקיום המצוות המעשיות, ולא יטריד את שכלו בדברים שלמעלה מהשגותיו, וְהוּא יִלְוֶנּוּ – והתורה והמצוות המעשיות ילוו אותו בַעֲמָלוֹ – בעבור זאת שעמל בהם כל יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.
(טז) ומבאר מדוע משבח הוא את השמחה, ואת מי שאינו מתייגע להבין דברים עמוקים אלו, כַּאֲשֶׁר ה' נתן לי חכמה יותר מכל בני האדם בעולם, ולכן נָתַתִּי אֶת לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה, וְלִרְאוֹת אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ, וראיתי כי מי שמתבונן בדברים אלו, נטרד בהם ליבו תמיד, עד כִּי גַם בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה שֵׁנָה בְּעֵינָיו (הלב) אֵינֶנּוּ רֹאֶה.
(יז) וְרָאִיתִי אֶת כָּל מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים בעולם הגשמי, כִּי אף על פי שהם מושגים על ידי החושים, לֹא יוּכַל הָאָדָם לִמְצוֹא ולהבין אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ, בְּשֶׁל אֲשֶׁר יַעֲמֹל הָאָדָם לְבַקֵּשׁ – אפילו כאשר יעמול האדם לבקש את התשובות לדברים הטבעיים, וְלֹא יִמְצָא את התשובות לכל השאלות שיש לו, קל וחומר לענינים הרוחניים העמוקים, וְגַם אִם יֹאמַר הֶחָכָם לָדַעַת – גם אם האומר הוא חכם גדול שירצה לדעת, לֹא יוּכַל לִמְצֹא את הדבר, כי מחשבות ה' עמוקות מהשגת שכלם של בני האדם.
