שיעור 38, ספר שופטים, פרק ט, מ-מט

מ וַיִּרְדְּפֵ֣הוּ אֲבִימֶ֔לֶךְ וַיָּ֖נָס מִפָּנָ֑יו וַֽיִּפְּל֛וּ חֲלָלִ֥ים רַבִּ֖ים עַד־פֶּ֥תַח הַשָּֽׁעַר׃ מא וַיֵּ֥שֶׁב אֲבִימֶ֖לֶךְ בָּֽארוּמָ֑ה וַיְגָ֧רֶשׁ זְבֻ֛ל אֶת־גַּ֥עַל וְאֶת־אֶחָ֖יו מִשֶּׁ֥בֶת בִּשְׁכֶֽם׃ מב וַֽיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיֵּצֵ֥א הָעָ֖ם הַשָּׂדֶ֑ה וַיַּגִּ֖דוּ לַֽאֲבִימֶֽלֶךְ׃ מג וַיִּקַּ֣ח אֶת־הָעָ֗ם וַיֶּֽחֱצֵם֙ לִשְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁ֔ים וַיֶּֽאֱרֹ֖ב בַּשָּׂדֶ֑ה וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה הָעָם֙ יֹצֵ֣א מִן־הָעִ֔יר וַיָּ֥קָם עֲלֵיהֶ֖ם וַיַּכֵּֽם׃ מד וַֽאֲבִימֶ֗לֶךְ וְהָֽרָאשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר עִמּ֔וֹ פָּֽשְׁט֕וּ וַיַּ֣עַמְד֔וּ פֶּ֖תַח שַׁ֣עַר הָעִ֑יר וּשְׁנֵ֣י הָֽרָאשִׁ֗ים פָּ֥שְׁט֛וּ עַֽל־כָּל־אֲשֶׁ֥ר בַּשָּׂדֶ֖ה וַיַּכּֽוּם׃ מה וַֽאֲבִימֶ֜לֶךְ נִלְחָ֣ם בָּעִ֗יר כֹּ֚ל הַיּ֣וֹם הַה֔וּא וַיִּלְכֹּד֙ אֶת־הָעִ֔יר וְאֶת־הָעָ֥ם אֲשֶׁר־בָּ֖הּ הָרָ֑ג וַיִּתֹּץ֙ אֶת־הָעִ֔יר וַיִּזְרָעֶ֖הָ מֶֽלַח׃ מו וַֽיִּשְׁמְע֔וּ כָּֽל־בַּעֲלֵ֖י מִֽגְדַּל־שְׁכֶ֑ם וַיָּבֹ֣אוּ אֶל־צְרִ֔יחַ בֵּ֖ית אֵ֥ל בְּרִֽית׃ מז וַיֻּגַּ֖ד לַֽאֲבִימֶ֑לֶךְ כִּ֣י הִֽתְקַבְּצ֔וּ כָּֽל־בַּעֲלֵ֖י מִֽגְדַּל־שְׁכֶֽם׃ מח וַיַּ֨עַל אֲבִימֶ֜לֶךְ הַר־צַלְמ֗וֹן הוּא֮ וְכָל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּוֹ֒ וַיִּקַּח֩ אֲבִימֶ֨לֶךְ אֶת־הַקַּרְדֻּמּ֜וֹת בְּיָד֗וֹ וַיִּכְרֹת֙ שׂוֹכַ֣ת עֵצִ֔ים וַיִּ֨שָּׂאֶ֔הָ וַיָּ֖שֶׂם עַל־שִׁכְמ֑וֹ וַיֹּ֜אמֶר אֶל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־עִמּ֗וֹ מָ֤ה רְאִיתֶם֙ עָשִׂ֔יתִי מַֽהֲר֖וּ עֲשׂ֥וּ כָמֽוֹנִי׃ מט וַיִּכְרְת֨וּ גַם־כָּל־הָעָ֜ם אִ֣ישׁ שׂוֹכֹ֗ה וַיֵּ֨לְכ֜וּ אַֽחֲרֵ֤י אֲבִימֶ֨לֶךְ֙ וַיָּשִׂ֣ימוּ עַֽל־הַצְּרִ֔יחַ וַיַּצִּ֧יתוּ עֲלֵיהֶ֛ם אֶֽת־הַצְּרִ֖יחַ בָּאֵ֑שׁ וַיָּמֻ֜תוּ גַּ֣ם כָּל־אַנְשֵׁ֧י מִֽגְדַּל־שְׁכֶ֛ם כְּאֶ֖לֶף אִ֥ישׁ וְאִשָּֽׁה׃

֍           ֍            ֍

(מ) וַיִּרְדְּפֵהוּ אֲבִימֶלֶךְ, וַיָּנָס געל מִפָּנָיו אל העיר שכם, וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים רַבִּים עַד פֶּתַח הַשָּׁעַר, ובכך התקיים החלק הראשון של דברי יותם, שתצא אש מאבימלך, ותאכל את בעלי שכם.

(מא) אמנם לא כבש אבימלך את שכם, וַיֵּשֶׁב אֲבִימֶלֶךְ בָּארוּמָה, היא העיר תרמה המוזכרת לעיל, ובתוך כך גברה יד זבול שר העיר שכם, וַיְגָרֶשׁ זְבֻל אֶת גַּעַל וְאֶת אֶחָיו מִשֶּׁבֶת בִּשְׁכֶם.

(מב) וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה לעבודתם, כי חשבו שכבר הסתיימה המלחמה, וַיַּגִּדוּ את הדבר לַאֲבִימֶלֶךְ.

(מג) וַיִּקַּח אבימלך אֶת הָעָם אשר איתו, וַיֶּחֱצֵם לִשְׁלֹשָׁה רָאשִׁים, וַיֶּאֱרֹב בַּשָּׂדֶה, וַיַּרְא וְהִנֵּה הָעָם יֹצֵא מִן הָעִיר, וַיָּקָם עֲלֵיהֶם וַיַּכֵּם.

(מד) וַאֲבִימֶלֶךְ וְהָרָאשִׁים [-ואחד הראשים] אֲשֶׁר עִמּוֹ, פָּשְׁטוּ וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר, למנוע מהמוכים לחזור אל העיר, וּשְׁנֵי הָרָאשִׁים פָּשְׁטוּ עַל כָּל האנשים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, וַיַּכּוּם.

(מה) וַאֲבִימֶלֶךְ נִלְחָם בָּעִיר כֹּל הַיּוֹם הַהוּא, וַיִּלְכֹּד אֶת הָעִיר, וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ הָרָג, וַיִּתֹּץ אֶת הָעִיר, וַיִּזְרָעֶהָ מֶלַח – פיזר מלח על כל השדות, כדי לקלקלם לגמרי, שלא יהיו ראויים לזריעה.

(מו) וַיִּשְׁמְעוּ כָּל בַּעֲלֵי מִגְדַּל שְׁכֶם, וַיָּבֹאוּ אֶל צְרִיחַ בֵּית אֵל בְּרִית, כדי להתייעץ שם כיצד להמשיך את המרד באבימלך, וכדי להשלים את עונשם סיבב ה' שלא יתקבצו במגדל, שבו קשה להלחם, אלא התקבצו בצריח, העשוי עץ.

(מז) וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ כִּי הִתְקַבְּצוּ כָּל בַּעֲלֵי מִגְדַּל שְׁכֶם.

(מח) וַיַּעַל אֲבִימֶלֶךְ הַר צַלְמוֹן, הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ אֶת הַקַּרְדֻּמּוֹת בְּיָדוֹ, וַיִּכְרֹת שׂוֹכַת עֵצִים – ענף עץ גדול, וַיִּשָּׂאֶהָ וַיָּשֶׂם עַל שִׁכְמוֹ, וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ, מָה רְאִיתֶם עָשִׂיתִי – הראיתם מה שעשיתי, מַהֲרוּ גם אתם ועֲשׂוּ כָמוֹנִי.

(מט) וַיִּכְרְתוּ גַם כָּל הָעָם אִישׁ שׂוֹכֹה, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ, וַיָּשִׂימוּ את כל העצים עַל הַצְּרִיחַ – בסמוך לצריח, וַיַּצִּיתוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַצְּרִיחַ בָּאֵשׁ, וַיָּמֻתוּ גַּם כָּל אַנְשֵׁי מִגְדַּל שְׁכֶם, כְּאֶלֶף אִישׁ וְאִשָּׁה.