שיעור 37, ספר שופטים, פרק ט, ל-לט

ל וַיִּשְׁמַ֗ע זְבֻל֙ שַׂר־הָעִ֔יר אֶת־דִּבְרֵ֖י גַּ֣עַל בֶּן־עָ֑בֶד וַיִּ֖חַר אַפּֽוֹ׃ לא וַיִּשְׁלַ֧ח מַלְאָכִ֛ים אֶל־אֲבִימֶ֖לֶךְ בְּתָרְמָ֣ה לֵאמֹ֑ר הִנֵּה֩ גַ֨עַל בֶּן־עֶ֤בֶד וְאֶחָיו֙ בָּאִ֣ים שְׁכֶ֔מָה וְהִנָּ֛ם צָרִ֥ים אֶת־הָעִ֖יר עָלֶֽיךָ׃ לב וְעַתָּה֙ ק֣וּם לַ֔יְלָה אַתָּ֖ה וְהָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתָּ֑ךְ וֶֽאֱרֹ֖ב בַּשָּׂדֶֽה׃ לג וְהָיָ֤ה בַבֹּ֨קֶר֙ כִּזְרֹ֣חַ הַשֶּׁ֔מֶשׁ תַּשְׁכִּ֖ים וּפָֽשַׁטְתָּ֣ עַל־הָעִ֑יר וְהִנֵּה־ה֞וּא וְהָעָ֤ם אֲשֶׁר־אִתּוֹ֙ יֹֽצְאִ֣ים אֵלֶ֔יךָ וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֖ר תִּמְצָ֥א יָדֶֽךָ׃ לד וַיָּ֧קָם אֲבִימֶ֛לֶךְ וְכָל־הָעָ֥ם אֲשֶׁר־עִמּ֖וֹ לָ֑יְלָה וַיֶּֽאֶרְב֣וּ עַל־שְׁכֶ֔ם אַרְבָּעָ֖ה רָאשִֽׁים׃ לה וַיֵּצֵא֙ גַּ֣עַל בֶּן־עֶ֔בֶד וַיַּֽעֲמֹ֕ד פֶּ֖תַח שַׁ֣עַר הָעִ֑יר וַיָּ֧קָם אֲבִימֶ֛לֶךְ וְהָעָ֥ם אֲשֶׁר־אִתּ֖וֹ מִן־הַמַּאְרָֽב׃ לו וַיַּרְא־גַּעַל֮ אֶת־הָעָם֒ וַיֹּ֣אמֶר אֶל־זְבֻ֔ל הִנֵּה־עָ֣ם יוֹרֵ֔ד מֵֽרָאשֵׁ֖י הֶֽהָרִ֑ים וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ זְבֻ֔ל אֵ֣ת צֵ֧ל הֶֽהָרִ֛ים אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה כָּֽאֲנָשִֽׁים׃ לז וַיֹּ֨סֶף ע֣וֹד גַּעַל֮ לְדַבֵּר֒ וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־עָם֙ יֽוֹרְדִ֔ים מֵעִ֖ם טַבּ֣וּר הָאָ֑רֶץ וְרֹאשׁ־אֶחָ֣ד בָּ֔א מִדֶּ֖רֶךְ אֵל֥וֹן מְעֽוֹנְנִֽים׃ לח וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו זְבֻ֗ל אַיֵּ֨ה אֵפ֥וֹא פִ֨יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תֹּאמַ֔ר מִ֥י אֲבִימֶ֖לֶךְ כִּ֣י נַֽעַבְדֶ֑נּוּ הֲלֹ֨א זֶ֤ה הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר מָאַ֣סְתָּה בּ֔וֹ צֵא־נָ֥א עַתָּ֖ה וְהִלָּ֥חֶם בּֽוֹ׃ לט וַיֵּ֣צֵא גַ֔עַל לִפְנֵ֖י בַּֽעֲלֵ֣י שְׁכֶ֑ם וַיִּלָּ֖חֶם בַּֽאֲבִימֶֽלֶךְ׃

֍           ֍            ֍

(ל) וַיִּשְׁמַע זְבֻל שַׂר הָעִיר אֶת דִּבְרֵי גַּעַל בֶּן עָבֶד, שרצונו למרוד באבימלך ולהלחם בו, וַיִּחַר אַפּוֹ.

(לא) וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ שהיה בָּעיר תָרְמָה לֵאמֹר, הִנֵּה גַעַל בֶּן עֶבֶד וְאֶחָיו בָּאִים שְׁכֶמָה, שרצונם להתיישב בעיר ולגור בה, וְהִנָּם צָרִים אֶת הָעִיר עָלֶיךָ – ובכוונתם לצאת בבוקר לצור על העיר תרמה שאתה נמצא בה.

(לב) וְעַתָּה, קוּם לַיְלָה, אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ, וֶאֱרֹב להם בַּשָּׂדֶה.

(לג) וְהָיָה בַבֹּקֶר, כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ, תַּשְׁכִּים וּפָשַׁטְתָּ עַל הָעִיר שכם, וְהִנֵּה הוּא וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ יֹצְאִים אֵלֶיךָ, וכיון שהעיר שכם תהיה ריקה מאנשי געל בן עבד תוכל לכבוש את העיר, וגם תוכל להלחם בו בשדה, וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ.

(לד) וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ לָיְלָה, וַיֶּאֶרְבוּ עַל שְׁכֶם אַרְבָּעָה רָאשִׁים, כי רצה ששתי קבוצות יעמדו בפתח העיר שכם למנוע מגעל ואנשיו לחזור לעיר, ושתי קבוצות ילחמו בגעל וצבאו בשדה.

(לה) וַיֵּצֵא גַּעַל בֶּן עֶבֶד בבוקר להלחם באבימלך, ובעת צאתו, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר לסדר את מחנהו, ובתוך כך חשב אבימלך שכבר יצא געל מהעיר, וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִן הַמַּאְרָב.

(לו) וַיַּרְא גַּעַל אֶת הָעָם, וַיֹּאמֶר אֶל זְבֻל, הִנֵּה עָם יוֹרֵד מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים. וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל, כדי להטעותו, ולהרחיקו מהעיר, אֵת צֵל הֶהָרִים אַתָּה רֹאֶה כָּאֲנָשִׁים.

(לז) אמנם געל ראה שאין דברי זבל נכונים, וַיֹּסֶף עוֹד גַּעַל לְדַבֵּר, וַיֹּאמֶר, הִנֵּה עָם יוֹרְדִים מֵעִם טַבּוּר הָאָרֶץ, וְרֹאשׁ אֶחָד בָּא מִדֶּרֶךְ אֵלוֹן מְעוֹנְנִים, ומתוך כך רצה לחזור אל העיר שכם ולהתבצר בה.

(לח) עתה ראה זבל שאינו יכול להטעות את געל, ולכן התגרה בו, כדי שמתוך תאוות הניצוח יצא להלחם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל, הרי אם תחזור אל העיר יבזו אותך כולם, אַיֵּה אֵפוֹא פִיךָ, אֲשֶׁר תֹּאמַר מִי אֲבִימֶלֶךְ כִּי נַעַבְדֶנּוּ, הֲלֹא זֶה הָעָם אֲשֶׁר מָאַסְתָּה [-זלזלת] בּוֹ, צֵא נָא עַתָּה וְהִלָּחֶם בּוֹ.

(לט) וַיֵּצֵא גַעַל לִפְנֵי – בראש בַּעֲלֵי שְׁכֶם, וַיִּלָּחֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ.