יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 40, מסכת מועד קטן, פרק שלישי

הגמרא מביאה ברייתא בענין כמה קרעים בבגד אחד: תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, אָמְרוּ לוֹ שמֵת אָבִיו, וְקָרַע, והרי הקרע על אביו הוא קרע שאסור לאחותו לעולם, ואחר כך אמרו לו שמֵת בְּנוֹ, וְהוֹסִיף לקרוע בהמשך אותו קרע שקרע על מיתת אביו, והרי הקרע על בנו הוא קרע שמותר לאחותו, החלק הַתַּחְתּוֹן של הקרע, שקרע על בנו, מִתְאַחֶה – מותר לאחותו, אך הקרע הָעֶלְיוֹן, שקרע על אביו, אֵין מִתְאַחֶה. אמרו לו שמֵת בְּנוֹ, וְקָרַע עליו קריעה, ואחר כך אמרו לו שמֵת אָבִיו, וְהוֹסִיף לקרוע בהמשך הקרע הראשון, החלק העֶלְיוֹן, שקרע על בנו, מִתְאַחֶה, ואילו הקרע התַּחְתּוֹן, שקרע על אביו, אֵין מִתְאַחֶה. אמרו לו שמֵת אָבִיו, וּמֵתָה אִמּוֹ, מֵת אָחִיו, וּמֵתָה אֲחוֹתו, והיתה שמועה אחת על מיתת ארבעתם, קוֹרֵעַ קֶרַע אֶחָד לְכוּלָּן. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא חולק ואוֹמֵר, עַל כּוּלָּן – על כל קרוביו, אפילו מתו רבים מהם, קוֹרֵעַ קֶרַע אֶחָד, ועַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ קורע קֶרַע אֶחָד בפני עצמם, לְפִי שֶׁאֵין מוֹסִיפִין עַל קֶרַע שֶׁל אָבִיו וְשֶׁל אִמּוֹ, מבררת הגמרא, מַאי טַעֲמָא – מדוע אין מוסיפים על קרע של אביו ואמו, אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, לְפִי שֶׁאֵינָן בְּתוֹסֶפֶת, כלומר, אין ראוי להוסיף על קריעתם בקרע של קרובים אחרים, ולא להוסיף את הקריעה עליהם כהמשך לקריעה שעשה על אחרים, שלא לעשות את הקריעה עליהם טפלה לקריעות אחרות, אלא צריך שהקריעה עליהם תהיה בפני עצמה (ריטב"א). אָמַר שְׁמוּאֵל, הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא. תמהה הגמרא, וְהָאֲמַר – והרי אמר שְׁמוּאֵל שבכל מחלוקת הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמֵּיקֵל בְּאֵבֶל, ואם כן היה ראוי לפסוק כאן כדעת תנא קמא, שדי בקרע אחד על אביו ואמו ועל שאר קרוביו. מתרצת הגמרא, אֲבֵילוּת לְחוּד וּקְרִיעָה לְחוּד – רק לגבי הלכות אבלות עצמם אמר שמואל שהלכה כדברי המיקל, ולא לענין הלכות קריעה, שהרי הקריעה נעשית קודם שחלה האבלות.

הגמרא מבררת עתה את שיעור הקריעות: עַד הֵיכָן הוּא קוֹרֵעַ וּמוֹסִיף, כלומר, אם כבר קרע קריעה אחת על מת, ועתה מת לו קרוב נוסף ורוצה להוסיף על מקום הקרע הראשון, עד היכן יכול להוסיף בקרע ויצא ידי חובת קריעה, מבארת הגמרא, עַד טִיבּוּרוֹ יכול להוסיף קריעות, אבל כאשר הִגִּיעַ בקריעתו לְמקום טִיבּוּרוֹ, מַרְחִיק שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת ברוחב הבגד, וְקוֹרֵעַ קרע חדש. אם נִתְמַלֵּא הבגד קְרָעִים מִלְּפָנָיו, מַחֲזִירוֹ לַאֲחוֹרָיו, וקורע בו. נִתְמַלֵּא מִלְּמַעְלָה עד טבורו, הוֹפְכוֹ לְמַטָּה – הופכו באופן שיהיו הקרעים למטה, ויוכל לקרוע קרעים חדשים למעלה (מלמטה הופכו מלמעלה). וְהַקּוֹרֵעַ את בגדו מִלְּמַטָּה, וְהַקּוֹרֵעַ מִן הַצְּדָדִין, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, כיון שצורת הקריעה היא רק מלמעלה, אֶלָּא שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל, שאסור לו לקרוע קריעה ממש, מאחר ואינו נוהג אבלות, הרי הוא פּוֹרֵם את חלוקו מִלְּמַטָּה, לעשות זֵכֶר לכבוד אביו.

דין נוסף לגבי המתאבל על שני מתים: כָּל שִׁבְעָה – אם בתוך שבעה ימים למיתת הראשון מת לו קרוב נוסף, הרי הוא קוֹרֵעַ קרע חדש, ואינו יכול רק להוסיף על הקרע הראשון, כיון שבתוך שבעה ימים אינו רשאי לתפור את הקרע הראשון אפילו בתפירות גסות, ולא יהא ניכר שהתוספת היא מחמת המת השני. אבל אם מת השני לְאַחַר שִׁבְעָה של המת הראשון, כיון שהוא כבר רשאי לתפור את הקרע, הרי אין לקרע זה שם 'קריעה', ואינו צריך לעשות קרע חדש, אלא מוֹסִיף על הקרע הראשון קריעה עד טבורו, שיהא ניכר שקרע מחמת השני, והרי זה כקרע חדש.

ברייתא נוספת בענין קריעה על כמה מתים: תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, הַיּוֹצֵא בְּבֶגֶד קָרוּעַ לִפְנֵי הַמֵּתִים – מי שמת לו קרוב, ואינו קורע את בגדו, אלא יוצא בבגד שכבר היה קרוע קודם לכן, הֲרֵי זֶה גּוֹזֵל אֶת דעתם של הַחַיִּים, שחושבים שקרע קריעה על המת, ובאמת היה הבגד קרוע, וְגוזל אֶת הַמֵּתִים, שלא קיים חובת קריעה עליהם בכך.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אדם הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ, הַשְׁאִילֵנִי חֲלוּקְךָ וְאֵלֵךְ וַאֲבַקֵּר אֶת אַבָּא, שֶׁהוּא חוֹלֶה, וְהָלַךְ וּמְצָאוֹ שכבר מֵת, קוֹרְעוֹ – קורע את החלוק של חברו, כיון שידע חברו שהולך הוא לבקר את אביו החולה, ויתכן שימצא שכבר מת, והרי זה כאילו נתן לו רשות לקרוע את הבגד, כדי שלא יתבייש בעומדו שם ללא קריעה, וּמְאַחוֹ – אך מותר לו לאחות את הקרע, ואף שהקורע בגד של עצמו על אביו או אמו אינו רשאי לאחות את הקרע לעולם, כאן מותר לו לאחותו, כי אף שנתן לו חברו רשות לקורעו, לא נתן לו אותו במתנה, וכיון שהבגד שייך חברו מותר לאחות את הקרע, וּכְשֶׁיָּבֹא לְבֵיתוֹ מַחֲזִיר לוֹ אֶת חֲלוּקוֹ המאוחה, וְנוֹתֵן לוֹ דְּמֵי קִרְעוֹ – משלם לחברו את שווי החלוק כפי שהופחת מחמת הקריעה. וְאִם לֹא הוֹדִיעוֹ מתחילה שהוא הולך לבקר את אביו החולה, אלא שאל ממנו חלוק סתם, וכשהגיע לבקר את אביו נודע לו שמת, הֲרֵי זֶה לֹא יִגַּע בּוֹ, שאין לו רשות לקרוע חלוק שאינו שלו.

הגמרא מבארת את אופן ההנהגה עם אדם חולה שמת אחד מקרוביו: תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, חוֹלֶה שֶׁמֵּת לוֹ מֵת מקרוביו, הגם שמצד הדין הוא צריך להתאבל עליו, אֵין מוֹדִיעִין אוֹתוֹ על מיתת קרובו, שֶׁמָּא תִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ עָלָיו. וַאפילו אם נודע לו שמת קרובו, אֵין מְקָרְעִין לוֹ את בגדו, שמא מחמת כן תגדל דאגתו. וּמְשַׁתְּקִין את הַנָּשִׁים מִפָּנָיו, שלא תקוננה בפניו, שלא תרבה אנחתו. דין נוסף: וּמְקָרְעִין את הבגד לְקָטָן שמת קרובו, מִפְּנֵי עָגְמַת נֶפֶשׁ – כדי שהרואים זאת יצטערו וירבו בהספד המת. וְקוֹרֵעַ אדם את בגדו עַל חָמִיו וְעַל חֲמוֹתוֹ, אף על פי שאינו מתאבל עליהם, מִפְּנֵי כְּבוֹד אִשְׁתּוֹ.

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?