שיעור 411, ספר תהילים, פרק פו, יד-יז

(יד) אֱלֹהִ֤ים ׀ זֵ֘דִ֤ים קָֽמוּ־עָלַ֗י וַֽעֲדַ֣ת עָֽ֭רִיצִים בִּקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י וְלֹ֖א שָׂמ֣וּךָ לְנֶגְדָּֽם׃

(טו) וְאַתָּ֣ה אֲ֭דֹנָי אֵל־רַח֣וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַ֝פַּ֗יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶֽאֱמֶֽת׃

(טז) פְּנֵ֥ה אֵלַ֗י וְחָ֫נֵּ֥נִי תְּנָֽה־עֻזְּךָ֥ לְעַבְדֶּ֑ךָ וְ֝הוֹשִׁ֗יעָה לְבֶן־אֲמָתֶֽךָ׃

(יז) עֲשֵֽׂה־עִמִּ֥י א֗וֹת לְט֫וֹבָ֥ה וְיִרְא֣וּ שֹֽׂנְאַ֣י וְיֵבֹ֑שׁוּ כִּֽי־אַתָּ֥ה יְ֝הוָ֗ה עֲזַרְתַּ֥נִי וְנִֽחַמְתָּֽנִי׃

(יד) אֱלֹהִים, זֵדִים – אויבים העושים מעשיהם בזדון קָמוּ עָלַי, ולכן איני יכול להנצל מהם על ידי שאוכיח שאני צודק, כיון שהם יודעים זאת ועושים מעשיהם במזיד וברשעות, וַעֲדַת עָרִיצִים (-גיבורים וחזקים) בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי, וכיון שהם חזקים ממני לא אוכל להתגבר עליהם בכח, וְלֹא שָׂמוּךָ לְנֶגְדָּם, ולכן לא אוכל לקוות שיתייראו מה' ועל ידי זה אנצל, ומחמת שלש הסיבות הללו איני יכול להמלט ולהנצל מאויבים אלו.

(טו) וְאַתָּה, אֲדֹנָי, שאתה אֵל רַחוּם, וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְרַב חֶסֶד, וֶאֱמֶת.

(טז) ומבקש עתה את בקשותיו על פי המידות המוזכרות בפסוק הקודם, כיון שאתה 'רחום', פְּנֵה אֵלַי לרחם עלי, וְחָנֵּנִי מחמת שאתה 'חנון'. ומחמת מידת ה'אמת' תְּנָה עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ, שכיון שאני עובד אותך, מן הדין והיושר שתתן לי עוז וכח. וְהוֹשִׁיעָה לְבֶן אֲמָתֶךָ מצד מידת ה'חסד' (ונרמז בכך שעשה עמו ה' חסד בכך שכבר אביו ואמו היו עבדי ה', והיה מוכן בטבעו לעבודת ה').

(יז) וכנגד מידת 'ארך אפים' מבקש, אף על פי שחטאתי עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה, וְיִרְאוּ זאת שֹׂנְאַי ויבינו שמחלת לי, וְיֵבֹשׁוּ בכך שרדפו אותי (והתקיימה תפילה זו בזמן שבנה שלמה המלך את בית המקדש, שלא נפתחו שערי קדש הקדשים לקבל את ארון הברית עד שביקש שלמה ואמר "זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ" (דברי הימים ב', ו' מ"ב), וידעו כל ישראל שמחל ה' לדוד על חטאו), כִּי אַתָּה יְיָ עֲזַרְתַּנִי נגד אויבי, וְנִחַמְתָּנִי על הצרות שסבלתי בימי חיי.