שיעור 413, ספר תהילים, פרק פז, ד-ז
(ד) אַזְכִּ֤יר ׀ רַ֥הַב וּבָבֶ֗ל לְֽיֹ֫דְעָ֥י הִנֵּ֤ה פְלֶ֣שֶׁת וְצֹ֣ר עִם־כּ֑וּשׁ זֶ֗֝ה יֻלַּד־שָֽׁם׃
(ה) וּ֥לְצִיּ֨וֹן ׀ יֵֽאָמַ֗ר אִ֣ישׁ וְ֭אִישׁ יֻלַּד־בָּ֑הּ וְה֖וּא יְכֽוֹנְנֶ֣הָ עֶלְיֽוֹן׃
(ו) יְֽהוָ֗ה יִ֭סְפֹּר בִּכְת֣וֹב עַמִּ֑ים זֶ֖ה יֻלַּד־שָׁ֣ם סֶֽלָה׃
(ז) וְשָׁרִ֥ים כְּחֹֽלְלִ֑ים כָּֽל־מַעְיָנַ֥י בָּֽךְ׃
(ד) עתה מבאר את ההבדל שיש בין אנשי העיר ציון לבין אנשי ערים אחרות, מערי הגויים, כי בכל העמים אין שלימות העם תלויה בכל אחד מהאנשים הפרטיים, והרי הם דומים לערימה של חיטים, שגם אם תחסר חטה אחת לא יִגָּרַע התואר והחשיבות של הערימה בכללותה, אמנם אצל ישראל היושבים בציון אין הדבר כן, אלא כל אדם פרטי יש לו חלק מיוחד שרק הוא יכול לתקן בשלימות האומה, וכלליות האנשים הפרטיים דומה לאברים רבים של בעל חיים אחד, שאם יחסר אחד האברים יהיה זה חסרון וגרעון בכולו, ועל כך אומר, כאשר אַזְכִּיר את העיר רַהַב, וּבָבֶל, יהיה די בכך שאזכיר את שמות הערים לְיֹדְעָי, ולא אצטרך להזכיר את שמות האנשים הפרטיים הנמצאים בערים הללו, כיון שאין לכך חשיבות מיוחדת, וכן כאשר ארצה להזכיר את הנולדים בארץ מסוימת, שמחמתם נחשבים יושבי הארץ לעם בפני עצמו, אומר רק הִנֵּה פְלֶשֶׁת, וְצֹר עִם כּוּשׁ, זֶה בכללותו יֻלַּד שָׁם, ולא אזכיר שמותיהם ועניינם של אנשים מסוימים שנולדו שם.
(ה) אמנם לעומת זאת, וּלְצִיּוֹן – כאשר ארצה להזכיר ולתאר את העיר ציון, יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ – אצטרך לומר את שמו של כל איש מהנולדים בה ויושבים בה, כי לכל אחד יש חלק מיוחד שהוא משלים אותו, ורק על ידי כולם יחד נוצרת האומה בשלמותה הראויה, וְהוּא – אותו איש מסוים שאזכיר, והיינו כל אחד מאותם אנשים המרכיבים את העיר ואת האומה, הוא זה שיְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן – יכונן את העיר ואת האומה במעלתם העליונה.
(ו) וחשיבותם של אנשי ציון גדולה כל כך, עד שכאשר יְיָ יִסְפֹּר בִּכְתוֹב עַמִּים, כלומר, כביכול ה' יספור ויכתוב את שמות העמים, כל עם בפני עצמו, זֶה יֻלַּד שָׁם – הרי שכל אחד מאנשי ציון שנולדו בה יִסָּפֵר וְיִכָּתֵב כעם בפני עצמו, מחמת חשיבותו הגדולה, סֶלָה – סיום הענין.
(ז) וְשָׁרִים כְּחֹלְלִים – ובעת שישירו שירים בחלילים וכלי שיר, יאמרו בשיריהם לציון, כָּל מַעְיָנַי בָּךְ – כל מעייני הישועה נמצאים בך, ציון, כי אַתְּ המקור לכל השפע והתפארת שיש לעם הנמצאים בתוכך.
