שיעור 469, ספר תהילים, פרק צז, י-יב

(י) אֹֽהֲבֵ֥י יְהוָ֗ה שִׂנְא֫וּ רָ֥ע שֹׁ֭מֵר נַפְשׁ֣וֹת חֲסִידָ֑יו מִיַּ֥ד רְ֝שָׁעִ֗ים יַצִּילֵֽם׃

(יא) א֭וֹר זָרֻ֣עַ לַצַּדִּ֑יק וּֽלְיִשְׁרֵי־לֵ֥ב שִׂמְחָֽה׃

(יב) שִׂמְח֣וּ צַ֭דִּיקִים בַּֽיהוָ֑ה וְ֝הוֹד֗וּ לְזֵ֣כֶר קָדְשֽׁוֹ׃

(י) לאחר שביאר את הנהגת ה' עם אומות העולם, שהיא הנהגה של ניסים נסתרים בדרכי הטבע, ומחמת כן ההשגחה עליהם היא השגחה כללית, ולא השגחה פרטית, כי לא יעשה ה' נס לאדם מסוים מאומות העולם להצילו מיד אויביו וכדומה, פונה עתה אל ישראל ואומר להם, אתם, אֹהֲבֵי יְיָ, המושגחים על ידו בהשגחה פרטית גלויה, והשגחה זו היא על כל אדם ואדם בפני עצמו, לכן שִׂנְאוּ את הרָע, כי ה' הוא שורש הטוב, והוא הטוב המוחלט, וכדי להיות ראויים לדבוק בו ובאהבתו עליכם לשנוא את הרע ולהתרחק ממנו בתכלית, כי אתם אינכם נמצאים כלל תחת מערכת הטבע, אלא ה' הוא השֹׁמֵר את נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו, מצד שנשמותיכם הם חלק אלוה ממעל, ויש לכל נפש ונפש שמירה והשגחה פרטית בפני עצמה, ועל ידי זה מִיַּד רְשָׁעִים יַצִּילֵם, כי יעשה להם אף ניסים גלויים ופרטיים כדי להצילם מאויביהם.

(יא) ומלבד זאת יש לנפשות ישראל מעלה נוספת, כי אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק – האור הרוחני שבצדיק הוא כזרע הזרוע בתוכו, המוכן מטבעו לצמוח ולעשות פירות, אם יעבדוהו כראוי, וכך מי ששומר את נפשו כראוי יגרום שהאור שבתוכו יצמח שבעתיים, עד אשר יֵצֵא כנגדו האור האלוהי העליון להאיר לו במראות הנבואה, וּלְיִשְׁרֵי לֵב תהיה בכך שִׂמְחָה רוחנית, על ידי האור האלוהי הזורח ומאיר עליהם.

(יב) ומסיים ואומר, שִׂמְחוּ צַדִּיקִים בַּייָ, כי הוא דבוק עמכם באהבה, ולכן לא תהא הודאתכם על ההנהגה הטבעית הקבועה, אלא וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ, והיינו על הניסים והנפלאות שאינם בדרכי הטבע כלל, שזו ההנהגה הנעשית בענין קדוש הנעלה על הטבע, והודאתכם היא לזכר ניסים אלו, הנעשים עבורכם בהשגחה פרטית וגלויה.