(ו) מֹ֘שֶׁ֤ה וְאַֽהֲרֹ֨ן ׀ בְּֽכֹהֲנָ֗יו וּ֭שְׁמוּאֵל בְּקֹֽרְאֵ֣י שְׁמ֑וֹ קֹרִ֥אים אֶל־יְ֝הוָ֗ה וְה֣וּא יַֽעֲנֵֽם׃
(ז) בְּעַמּ֣וּד עָ֭נָן יְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֑ם שָֽׁמְר֥וּ עֵֽ֝דֹתָ֗יו וְחֹ֣ק נָֽתַן־לָֽמוֹ׃
(ח) יְהוָ֣ה אֱלֹהֵינוּ֮ אַתָּ֪ה עֲנִ֫יתָ֥ם אֵ֣ל נֹ֭שֵׂא הָיִ֣יתָ לָהֶ֑ם וְ֝נֹקֵ֗ם עַל־עֲלִֽילוֹתָֽם׃
(ט) רֽוֹמְמ֡וּ יְה֘וָ֤ה אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽ֭הִשְׁתַּחֲווּ לְהַ֣ר קָדְשׁ֑וֹ כִּֽי־קָ֝ד֗וֹשׁ יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃
(ו) הדרגה השלישית, כאשר ישראל נמצאים בדרגה גבוהה, מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו – שיהיו כהנים דבקים בה' ונמצאים בדרגה גבוהה הראויה שתשרה עליהם השכינה כפי ששרתה על משה ואהרון, וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ – וקוראי שם ה' דומים לשמואל הנביא שקרא אל ה' בימי קציר חיטים שיראה לישראל נס גלוי, וענהו ה' והוריד גשמים, כך הצדיקים באותם זמנים קֹרִאים אֶל יְיָ, וְהוּא יַעֲנֵם.
(ז) וכפי שדיבר ה' עם משה ואהרון בעמוד ענן, כמו שנאמר "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן" (שמות י"ט ט'), כך בְּעַמּוּד עָנָן יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם – אל ישראל שיהיו באותו זמן. וכשם שמשה ואהרון קיבלו את התורה מאת ה', כך ישראל שָׁמְרוּ עֵדֹתָיו, הם המצוות שבאו להעיד על מעשי ה' והשגחתו, וְחֹק – ושמרו את החוקים, שהם המצוות שאין טעמם ידוע, אשר נָתַן לָמוֹ.
(ח) עד שבאותו זמן, כאשר נמצאים ישראל בדרגה גבוהה כל כך, נראה לכל כי יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אַתָּה בעצמך עֲנִיתָם, ולא על ידי שליח או מלאך, אֵל נֹשֵׂא – סולח ומוחל הָיִיתָ לָהֶם, וְנֹקֵם עַל עֲלִילוֹתָם, כלומר, על ידי שינקום ה' ויעניש את החוטא תיכף, גם יסלח מיד לכל חטא, וכפי שהיה בדור המדבר, שעל כל חטא שעשו נענשו מיד, וסלח להם ה' מיד (מה שאין כן בזמן ההנהגה המוסתרת בדרכי הטבע, שאין ה' מעניש מיד, אם אין העונש יכול להסתתר בדרכי הטבע, ואז גם המחילה אינה מיד, אלא לאחר זמן).
(ט) ובזמן שכזה נדמה כאילו ה' שוכן בעצמו בארץ, בקרב ישראל (ולא כפי הדרגה הקודמת, ששכינתו בשמים והארץ הדום רגליו) ולכן רוֹמְמוּ את יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ שבארץ, כי שם נראית השראת שכינתו והנהגתו בגלוי, כִּי קָדוֹשׁ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, כלומר, הנהגתו הקדושה המורה על ניסים ונפלאות, גלויה לעינינו (ולכן לא אמר כאן 'קדוש הוא', בלשון נסתר), כי הוא אלוהינו הנמצא בינינו, ומנהיג אותנו בעצמו באותות ומופתים גלויים.
