שיעור 476, ספר תהילים, פרק ק, א-ה

(א) מִזְמ֥וֹר לְתוֹדָ֑ה הָרִ֥יעוּ לַֽ֝יהוָ֗ה כָּל־הָאָֽרֶץ׃

(ב) עִבְד֣וּ אֶת־יְהוָ֣ה בְּשִׂמְחָ֑ה בֹּ֥אוּ לְ֝פָנָ֗יו בִּרְנָנָֽה׃

(ג) דְּע֗וּ כִּֽי־יְהוָה֮ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים הֽוּא־עָ֭שָׂנוּ וְל֣וֹ אֲנַ֑חְנוּ עַ֝מּ֗וֹ וְצֹ֣אן מַרְעִיתֽוֹ׃

(ד) בֹּ֤אוּ שְׁעָרָ֨יו ׀ בְּתוֹדָ֗ה חֲצֵֽרֹתָ֥יו בִּתְהִלָּ֑ה הֽוֹדוּ־ל֗֝וֹ בָּֽרְכ֥וּ שְׁמֽוֹ׃

(ה) כִּי־ט֣וֹב יְ֭הוָה לְעוֹלָ֣ם חַסְדּ֑וֹ וְעַד־דֹּ֥ר וָ֝דֹ֗ר אֱמֽוּנָתֽוֹ׃

פרק ק

מזמור זה נאמר דרך הודיה על ניסים:

(א) מִזְמוֹר לְתוֹדָה, בעת שנוהג העולם על פי דרכי הטבע, נדמה ה' כמלך היושב בהיכלו, ומנהיג את ארצו על ידי שריו ויועציו, אך בעת שמנהיג ה' את העולם בדרך נס, דומה הוא למלך היוצא מהיכלו ומתהלך בקרב בני עמו, ובזמן כזה דרך העם להריע לכבוד המלכות, ועל כן, בעת ההודיה על הניסים, הָרִיעוּ תרועת הַמְלָכָה לַייָ, כָּל יושבי הָאָרֶץ.

(ב) (העובד לבשר ודם, אינו עובד בשמחה, כיון שאינו בטוח שיקבל את שכרו, ואף אם יקבלנו אין העבודה עצמה נעשית בשמחה, אלא שמחתו היא רק בעת קבלת השכר, אמנם אצל עובדי ה' אין הדבר כן, אלא) עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּשִׂמְחָה, כי העבודה עצמה היא התכלית והיא השכר, ולכן השמחה היא כבר בזמן העבודה. ובשונה מהבא לבקש בקשה ממלך בשר ודם, שהוא בא בבכי ותחנונים ורק יציאתו היא ברננה אם התמלאה בקשתו, אצל ה' אין הדבר כן, אלא בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה, כי בודאי ימלא ה' את בקשתכם.

(ג) דְּעוּ, כִּי יְיָ הוּא אֱלֹהִים – מקור כל הכוחות הקיימים במציאות, והוא מנהיג את כולם ושולט עליהם, ויש לנו שייכות עם ה' בארבעה דברים, א. הוּא עָשָׂנוּ והמציא אותנו יש מאין, ב. וְלוֹ אֲנַחְנוּ – אנו קנויים ושייכים לו גם לאחר שנבראנו, ג. אנו עַמּוֹ המונהגים על ידו, ד. וְצֹאן מַרְעִיתוֹ – הוא המחיה אותנו בכל עת, כרועה המכלכל את צאנו.

(ד) הבא לפני מלך בשר ודם לבקש ממנו איזה דבר, מהלל ומשבח אותו בכניסתו, ומודה לו ביציאתו, אך אצל ה', בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה, כי כבר היטיב לכם טובות רבות, וכשתהיו בתוך חֲצֵרֹתָיו, תשיגו את גדולתו, ותבואו בִּתְהִלָּה. אמנם כיון שאין לנו השגה בה' בעצמו, אלא אנו מכירים אותו רק על פי הטובות שהוא משפיע עלינו, לכן הוֹדוּ לוֹ על טובותיו, ועל ידי הודיות אלו בָּרְכוּ את שְׁמוֹ, כי רק דרך טובותיו נכיר את שבחיו ונברכו.

(ה) כִּי טוֹב יְיָ לְעוֹלָם בהנהגת חַסְדּוֹ, שהיא ההנהגה הניסית המכונה 'חסד', כיון שה' עושה אותה אף על פי שלא הבטיח לברואיו שינהג בה, וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ – טוֹב ה' בהנהגתו שבדרכי הטבע, המכונה 'אמונה', כיון שכביכול בעת בריאת העולם הבטיח ה' לברואיו שינהיג את העולם בדרכי הטבע שייסד בעולמו, ומחמת שהוא נאמן לקיים את הבטחתו נמשכת הנהגה זו לדורי דורות.