יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 5, מסכת יבמות, פרק ראשון

מבררת הגמרא, וְרַבִּי, שדורש איסור זה של צרת ערוה מלשון 'ולקחה', הַאי – פסוק זה של 'עָלֶיהָ' האמור באחות אשה, מַאי עָבֵיד לֵיהּ – מה הוא דורש ממנו. מבארת הגמרא, מִיבָּעֵי לֵיהּ לְהָא דְּתָּנוּ רַבָּנָן – צריך הוא פסוק זה לדרשה שנשנתה בברייתא זו, שכך שנינו בה, נאמר בפסוק לגבי מקרה שהורו הסנהדרין הוראה בטעות ונהגו ישראל כהוראתן, שצריכים הקהל להביא 'פר העלם דבר', 'וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת אֲשֶׁר חָטְאוּ עָלֶיהָ' (ויקרא ד יד), ואף כאן יש לברר, לשון 'עָלֶיהָ' האמורה בפסוק, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר – מה באה היא ללמד, והרי לכאורה היה ניתן לומר רק 'ונודעה החטאת אשר חטאו'. רַבִּי אוֹמֵר, נֶאֱמַר כָּאן, לגבי פר העלם דבר של ציבור לשון 'עָלֶיהָ', וְנֶאֱמַר לְהַלָּן, לגבי איסור אחות אשתו, לשון 'עָלֶיהָ', ויש ללמוד מכך, מַה לְּהַלָּן, באיסור אחות אשתו, זהו דָּבָר שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת, אַף כָּאן, לגבי פר העלם דבר של ציבור, מדובר שהורו היתר בטעות בדָּבָר שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת.
שואלת הגמרא, וְרַבָּנָן, החולקים על רבי, דְּמַפְקֵי לֵיהּ לְהַאי – ש'מוציאים' הם את אותו פסוק של 'עָלֶיהָ' לְלמד על צָרַת עֶרְוָה בִּמְקוֹם יִבּוּם, דַּאֲסִירָא – שהיא אסורה, אם כן הַאי סְבָרָא דְּרַבִּי – אותה דרשה של רבי, ללמוד שפר העלם דבר של ציבור בא רק על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, מְנָא לְהוּ – מהיכן הם לומדים זאת. משיבה הגמרא, נַפְקָא לְהוּ – חכמים לומדים כן מדרשה זו, מִדְּמַקְרֵי לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לִבְרֵיהּ – כמו שהיה רבי יהושע בן לוי מלמד את בנו, נאמר בפסוק לגבי קרבן הבא על שגגת עבודת כוכבים (במדבר טו כט) 'תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעוֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה', וּכְתִיב – ונאמר בפסוק שאחריו (שם טו ל) 'וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה מִן הָאֶזְרָח וּמִן הַגֵּר, אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ', ובלשון 'תורה' שבפסוק הראשון הֻקְּשָׁה כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים המוזכרת בפסוק השני [כי ה'מגדף' המוזכר בפסוק הוא העובד עבודת כוכבים], ללמדנו, מָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים זהו דָּבָר שֶׁחַיָּבִים עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת, ואם הורו בו בית דין היתר וחטאו הקהל על פיהם עליהם להביא פר העלם דבר של ציבור, אַף כָּל דָּבָר שֶׁחַיָּבִים עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת.
ממשיכה הגמרא ומבררת, וְרַבִּי, הלומד דין זה מלשון 'עליה', שחיוב פר העלם דבר של ציבור הוא בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, הַאי – פסוק זה של 'תּוֹרָה אַחַת', מַאי עָבֵיד לֵיהּ – מה הוא לומד ממנו. משיבה הגמרא, מִיבָּעֵי לֵיהּ – רבי צריך פסוק זה לְכִדְתַּנְיָא – לדין זה ששנינו בברייתא, לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין יְחִידִים העובדים עבודה זרה לִמְרוּבִּין, שהיְחִידִים נידונים בִּסְקִילָה, שזו המיתה החמורה ביותר, לְפִיכָךְ מָמוֹנָם פָּלַט, ומורישים אותו ליורשיהם, וּמְרוּבִּין העובדים עבודה זרה, והיינו אנשי עיר הנדחת, נענשים בְּסַיִף, שזו מיתה קלה יותר, לְפִיכָךְ מָמוֹנָם אָבַד, שהרי כל העיר נשרפת עם כל שללה, אם כן יָכוֹל היית לומר שנַחֲלוֹק בְּקָרְבָּנוֹתֵיהֶן – יהיה חילוק לגבי הבאת קרבנות בין מועטים העובדים עבודה זרה בשוגג לבין מרובים העובדים עבודה זרה בשוגג, תַּלְמוּד לוֹמַר – לכך נאמר 'תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם' וְגוֹ', ללמד שאין חילוק בדבר.

הַאי שְׁמַעְתְּתָא קַשְׁיָא לְהוּ לְרַבְּוָואתָא וְקָא הֲווֹ בָּהּ טוּבָא וְלֹא סַלְקָא לְהוּ כָּל עִקָּר אִיכָּא מִינַּיְיהוּ מ"ד כִּי מִדְרָשׁ זֶה דְּרַבִּי בְּעִנְיַן תּוֹרָה אַחַת לֹא יִתָּכֵן שֶׁהֲרֵי חִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין מְרוּבִּין לִיחִידִים גַּם בְּקָרְבַּן עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁהֲרֵי יְחִידִים מְבִיאִין שְׂעִירָה וְצִבּוּר שֶׁהֵן בֵּית דִּין מְבִיאִין פַּר לְעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת וְכֵיוָן שֶׁפֵּרֵשׁ הַכָּתוּב וְחִלֵּק לֹא הֲוֵי ס"ד שֶׁצְּרִיכִין אָנוּ לַחֲלוֹק חֲלוּקָה אַחֶרֶת כְּדֵי שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ דְּנַשְׁמְעִינָן תּוֹרָה אַחַת וְאִיכָּא מִינַּיְיהוּ מַאן דְּפֵירְשָׁהּ וְכֵיוָן דַּחֲזָא דְּלָא סָלְקָא לֵיהּ כְּהֹגֶן אָמַר לֵיכָּא לְמִיפְתַּר בָּהּ טְפֵי מִן הָכֵין. וְאִיכָּא מִינַּיְיהוּ מַאן דְּפֵירְקָהּ לְהַהִיא קוּשְׁיָא וְקָאֲמַר הָכִי וַדַּאי שֶׁהַמִּקְרָא חִלֵּק בֵּין יְחִידִים לִמְרוּבִּין בְּקָרְבַּן עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים דִּכְתִיב (בַּמִּדְבָּר טו, כב) וְכִי תִשְׁגוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה וְגוֹ' וּכְתִיב (שָׁם טו,כד) וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה וְעָשׂוּ כָּל הָעֵדָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד לְעוֹלָה וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה וְהִקְרִיבָה עֵז בַּת שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת (שָׁם טו,כז) בְּיָחִיד הוּא דְּחִלֵּק הַכָּתוּב דִּכְתִיב וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת אֲבָל בִּיחִידִים לֹא חִלֵּק וְהַאי דְּקָתָּנֵי בְּבָרַיְיתָא יָכוֹל נַחֲלוֹק בְּקָרְבְּנוֹתֵיהֶן לָאו עַל יָחִיד דְּחִלֵּק בֵּיהּ קְרָא קָאָמַר אֶלָּא עַל יְחִידִים שֶׁהֵן רַבִּים וּמַאן נִיהוּ עִיר שֶׁהֻדַּח מִיעוּטָהּ שֶׁהֵן בִּסְקִילָה כְּיָחִיד וְקָאָמַר הַאי תַּנָּא שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בְּעִיר הַנִּדַּחַת בֵּין מִעוּט הָעִיר שֶׁהֵן יְחִידִים לְרֹב הָעִיר שֶׁהֵן מְרוּבִּין וְאֵלּוּ בִּסְקִילָה וּמָמוֹנָן פָּלַט וְאֵלּוּ בְּסַיִף וּמָמוֹנָן אָבַד וּלְעִנְיַן קָרְבָּן לֹא חִלֵּק הַכָּתוּב אֶלָּא בֵּין נֶפֶשׁ אַחַת לִמְרוּבִּים אֲבָל בְּאֵלּוּ מִעוּט הָעִיר בְּמִיתָתָן חִלֵּק יָכוֹל הוֹאִיל וְחִלֵּק בְּמִיתָתָן לְדוּנָן כְּיָחִיד בִּסְקִילָה יָכוֹל נַחֲלוֹק נַמֵּי בְּקָרְבְּנוֹתֵיהֶן וְלֹא יָבִיאוּ קָרְבַּן צִבּוּר תַּלְמוּד לוֹמַר תּוֹרָה אַחַת. אֵלּוּ הֵן תֹּרֶף דְּבָרָיו שֶׁל מְפָרֵשׁ זֶה וְקָאָמַר דְּלֵיכָּא בָּהּ קֻשְׁיָה. וְכַד מְעַיְּינַת בָּהּ בִּשְׁמַעְתָּא אַלִּיבָּא דְּהַאי פֵּירוּשָׁא מַשְׁכַּחַת לָהּ כֻּלָּהּ קוּשְׁיָא. חֲדָא דְּהַאי תּוֹרָה אַחַת בְּעִנְיַן יָחִיד כְּתִיב וְלֹא בְּעִנְיַן צִבּוּר וְאִם כֵּן לְהַאי פֵּירוּשָׁא הֲוָה לֵיהּ הַאי תַּנָּא מְהַדַּר אַצִּיבּוּרָא וְקָא נָסֵיב לֵיהּ קְרָא דְּיָחִיד וְעוֹד אִי הַאי תַּנָּא אַיְחִידִים קָא מְהַדַּר דְּלֵיתוּ קָרְבַּן צִבּוּר אַמַּאי קָאַמְרִינָן מַאי לֵיתוּ לֵיתוּ פַּר לְעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת צִבּוּר בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הוּא דְּמַיְיתֵי דְּשַׁמְעַת מִינֵּיהּ דְּהַנֵּי לָאו צִיבּוּרָא נִינְהוּ וְלֹא אֶפְשָׁר דְּנֵיתוּ הַאי קָרְבָּן וְלָאו הָכֵין הֲוָה אִיבָּעֵי לֵיהּ לְמֵימַר לֵיתוּ פַּר לְעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת צִבּוּר נַמֵּי הַיְינוּ קָרְבָּנוֹ וְלֵיכָּא חֲלוּקָה בְּקָרְבָּן דִּידְהוּ מִקָּרְבַּן צִבּוּר וְתוּ כִּי אַמְרִינָן וְאֶלָּא מַאי שְׂעִירָה אַמַּאי פָּרְכִינַן יָחִיד נַמֵּי הַיְינוּ קָרְבָּנוֹ לָאו הָכֵין הל"ל הַאי יָחִיד בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הוּא דְּמַיְיתֵי וְלֹא אֶפְשָׁר לְהַנֵּי יְחִידִים לְאָתוֹיֵי קָרְבַּן יָחִיד כִּדְפָרְכִינַן בְּכוּלְּהוּ וְעוֹד בַּר מִן כָּל דֵּין הֵיכִי מַיְיתֵי בֵּין הַנֵּי וּבֵין הַנֵּי קָרְבַּן צִבּוּר וְהָא קְיָימָא לָן דְּלֹא מַיְיתוּ קָרְבַּן צִבּוּר אֶלָּא צִבּוּר שֶׁעָשׂוּ בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּין דִּכְתִיב (שָׁם טו, כד) וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה וְאָמוּר רַבָּנָן (הוֹרָיוֹת ד(: נֶאֱמַר כָּאן עֵדָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן עֵדָה מָה עֵדָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן עַד שֶׁיְּהוּ כֻּלָּן רְאוּיִין לְהוֹרָאָה אַף עֵדָה הָאֲמוּרָה כָּאן עַד שֶׁיְּהוּ כֻּלָּן רְאוּיִין לְהוֹרָאָה וּתְנָן נַמֵּי (שָׁם) הוֹרוּ בֵּית דִּין וְעָשׂוּ כָּל הַקָּהָל אוֹ רֻבָּן עַל פִּיהֶם מְבִיאִין פַּר וּבַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מְבִיאִין פַּר וְשָׂעִיר וְכוּ' וּתְנָן נַמֵּי (שָׁם ה.) הוֹרוּ בֵּית דִּין שֶׁל אֶחָד מִן הַשְּׁבָטִים וְעָשָׂה אוֹתוֹ שֵׁבֶט עַל פִּיהֶן אוֹתוֹ שֵׁבֶט חַיָּב וּשְׁאָר שְׁבָטִים פְּטוּרִים דִּבְרֵי ר' יְהוּדָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין חַיָּיבִין אֶלָּא עַל הוֹרָאַת בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁנֶּאֱמַר (וַיִּקְרָא ד, יג) וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגוּ וְלֹא עֲדַת אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט וְאַף עַל גַּב דְּהַאי קְרָא בִּשְׁאָר מִצְוֹת הוּא דִּכְתִיב הָא קָא גָּמְרִינַן (שָׁם ה: ) מֵעֵינֵי מֵעֵינֵי בִּגְזֵרָה שָׁוָה אֶלָּא הַאי פֵּירוּשָׁא וַדַּאי פֵּירוּשָׁא פְּרִיכָא הוּא וְלָאו דִּסְמָכָא הוּא. וְהָכֵין פֵּירוּשָׁא מָצִינוּ שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין יְחִידִים לִמְרוּבִּים שֶׁהַיְחִידִים בִּסְקִילָה וּמָמוֹנָן פָּלַט וּמְרוּבִּין בְּסַיִף וּמָמוֹנָם אָבַד יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁחִלֵּק בְּמִיתָתָן שֶׁל מְרוּבִּין וַעֲשָׂאָהּ בְּסַיִף כָּךָ נַחֲלוֹק בְּקָרְבְּנוֹתֵיהֶן וְלֹא יָבִיאוּ קָרְבָּן הַיְחִידִים שֶׁהִיא שְׂעִירָה תַּלְמוּד לוֹמַר (בַּמִּדְבָּר טו,טז) תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם וְגוֹ' כְּלוֹמַר תּוֹרַת כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבַּן צִבּוּר בְּהוֹרָאָה אַחַת הִיא וְאֵין בָּהּ חֲלוּקָה אֶלָּא הַכֹּל מְבִיאִין קָרְבַּן יָחִיד שֶׁהִיא שְׂעִירָה וְהַאי הוּא פֵּירוּשָׁא דְּהַאי בָּרַיְיתָא וְאַתְקִיף לַהּ רַב חִלְקִיָּה מֵהַגְרוּנְיָא טַעֲמָא דְכָתַב רַחֲמָנָא תּוֹרָה אַחַת הָא לָאו הָכִי הֲוָה אֲמֵינָא נַחֲלוֹק קָרְבָּן הַנֵּי מְרוּבִּין מִקָּרְבַּן יָחִיד מַאי לֵיתוּ לֵיתוּ פַּר מָשִׁיחַ בִּשְׁאָר מִצְוֹת הוּא דְּמַיְיתֵי לֵיתוּ כִּשְׂבָּה יָחִיד בִּשְׁאָר מִצְוֹת הוּא דְּמַיְיתֵי לֵיתוּ שָׂעִיר נָשִׂיא בִּשְׁאָר מִצְוֹת הוּא דְּמַיְיתֵי לֵיתוּ פַּר לָעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת צִבּוּר בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הוּא דְּמַיְיתֵי וא"א לָאֵלּוּ שֶׁיָּבִיאוּ קָרְבַּן צִבּוּר דְּלֹא מַיְיתוּ קָרְבַּן צִבּוּר אֶלָּא צִבּוּר שֶׁעָשׂוּ בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּין כִּדְפָרְשִׁינָן אֲבָל עִיר הַנִּדַּחַת וּכְיוֹצֵא בָּהֶן לֹא וְאֶלָּא מַאי לֵיתוּ שְׂעִירָה כְּלוֹמַר מַה נִּשְׁאַר לָנוּ מִן הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לָהֶן שֶׁיָּבִיאוּ שְׂעִירָה יָחִיד נַמֵּי הַיְינוּ קָרְבָּנוֹ וְלֹא חָלַקְנוּ בְּקָרְבְּנוֹתֵיהֶן כְּלוּם הִלְכָּךְ אִי אַתָּה מוֹצֵא דֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת חֲלוּקָה בְּקָרְבְּנוֹתֵיהֶן וא"כ לְרַבִּי לָמָּה הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לוֹמַר תּוֹרָה אַחַת וּפָרְקִינַן אִיצְטְרִיךְ הוֹאִיל וְצִבּוּר בְּהוֹרָאָה מַיְיתוּ פַּר לְעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת הַנֵּי מְרוּבִּין דְּעִיר הַנִּדַּחַת לֵיתוּ אִיפְּכָא אִי נַמֵּי צָרִיךְ וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה קמ"ל תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם וְלוֹמַר לְךָ שֶׁתַּקָּנָתָם בְּקָרְבַּן יָחִיד וְאֵין אַתָּה חוֹלֵק בְּקָרְבְּנוֹתֵיהֶן הַאי הוּא פֵּירוּשָׁא דְּהַאי שְׁמַעְתָּא וּפֵירוּשָׁא בְּרִירָא וּנְהִירָא הוּא וְלֵיכָּא בָּהּ קוּשְׁיָא כְּלָל וְלֹא סָפֵק וְלֹא אִצְטְרִיכִינָן לְמִכְתְּבָהּ לְהָא דְּרַבִּי הָכָא אֶלָּא כִּי הֵיכִי לְבָרוֹרָהּ מִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא לְהַנֵּי רַבְּוָותָא:

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?