שיעור 5, ספר עזרא, פרק ב, נה-ס

נה בְּנֵ֖י עַבְדֵ֣י שְׁלֹמֹ֑ה בְּנֵֽי־סֹטַ֥י בְּנֵֽי־הַסֹּפֶ֖רֶת בְּנֵ֥י פְרוּדָֽא׃ נו בְּנֵֽי־יַעְלָ֥ה בְנֵֽי־דַרְק֖וֹן בְּנֵ֥י גִדֵּֽל׃ נז בְּנֵ֧י שְׁפַטְיָ֣ה בְנֵֽי־חַטִּ֗יל בְּנֵ֛י פֹּכֶ֥רֶת הַצְּבָיִ֖ים בְּנֵ֥י אָמִֽי׃ נח כָּ֨ל־הַנְּתִינִ֔ים וּבְנֵ֖י עַבְדֵ֣י שְׁלֹמֹ֑ה שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת תִּשְׁעִ֥ים וּשְׁנָֽיִם׃ נט וְאֵ֗לֶּה הָֽעֹלִים֙ מִתֵּ֥ל מֶ֨לַח֙ תֵּ֣ל חַרְשָׁ֔א כְּר֥וּב אַדָּ֖ן אִמֵּ֑ר וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לְהַגִּ֤יד בֵּית־אֲבוֹתָם֙ וְזַרְעָ֔ם אִ֥ם מִיִּשְׂרָאֵ֖ל הֵֽם׃ ס בְּנֵֽי־דְלָיָ֥ה בְנֵֽי־טוֹבִיָּ֖ה בְּנֵ֣י נְקוֹדָ֑א שֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת חֲמִשִּׁ֥ים וּשְׁנָֽיִם׃

֍           ֍            ֍

(נה) בְּנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה, שהיו עבדים כנעניים שנשאו בנות ישראל, והיו בניהם נחשבים כעבדים משוחררים, בְּנֵי סֹטַי, בְּנֵי הַסֹּפֶרֶת [הה"א שבתחילת המילה היא חלק מהשם, ואינה ה"א הידיעה], בְּנֵי פְרוּדָא.

(נו) בְּנֵי יַעְלָה, בְנֵי דַרְקוֹן, בְּנֵי גִדֵּל.

(נז) בְּנֵי שְׁפַטְיָה, בְנֵי חַטִּיל, בְּנֵי פֹּכֶרֶת הַצְּבָיִים, בְּנֵי אָמִי.

(נח) כָּל הַנְּתִינִים וּבְנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת תִּשְׁעִים וּשְׁנָיִם.

 (נט) וְאֵלֶּה הָעֹלִים מִתֵּל מֶלַח, תֵּל חַרְשָׁא, כְּרוּב אַדָּן אִמֵּר, וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד בֵּית אֲבוֹתָם, כי נאספו מן השוק ולא נודע מי הוריהם, וְזַרְעָם – ואף לא יכלו לומר על זרעם אִם מִיִּשְׂרָאֵל הֵם, כיון שנאספו במקום שרוב העוברים ושבים הם גויים, ולא ידעו אם הם גויים או יהודים, והאם הם כשרים או פסולים.

(ס) ובכלל העולים מתל מלח המוזכרים בפסוק הקודם, היו בְּנֵי דְלָיָה, בְנֵי טוֹבִיָּה, בְּנֵי נְקוֹדָא, שֵׁשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם.