שיעור 6, ספר עזרא, פרק ב, סא-סג

סא וּמִבְּנֵי֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים בְּנֵ֥י חֳבַיָּ֖ה בְּנֵ֣י הַקּ֑וֹץ בְּנֵ֣י בַרְזִלַּ֗י אֲשֶׁ֣ר לָ֠קַח מִבְּנ֞וֹת בַּרְזִלַּ֤י הַגִּלְעָדִי֙ אִשָּׁ֔ה וַיִּקָּרֵ֖א עַל־שְׁמָֽם׃ סב אֵ֗לֶּה בִּקְשׁ֧וּ כְתָבָ֛ם הַמִּתְיַחְשִׂ֖ים וְלֹ֣א נִמְצָ֑אוּ וַֽיְגֹאֲל֖וּ מִן־הַכְּהֻנָּֽה׃ סג וַיֹּ֤אמֶר הַתִּרְשָׁ֨תָא֙ לָהֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יֹאכְל֖וּ מִקֹּ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֑ים עַ֛ד עֲמֹ֥ד כֹּהֵ֖ן לְאוּרִ֥ים וּלְתֻמִּֽים׃

֍           ֍            ֍

(סא) וּמִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים היו בְּנֵי חֳבַיָּה, שהם היו מבְּנֵי הַקּוֹץ בְּנֵי בַרְזִלַּי, אֲשֶׁר לָקַח קוץ, שהיה כהן, מִבְּנוֹת בַּרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי אִשָּׁה, וַיִּקָּרֵא הבן שנולד מהם, שהוא חביה המוזכר בתחילת הפסוק, עַל שְׁמָם של קוץ ושל ברזילי, ובניו אחריו היו מכונים 'בני הקוץ, בני ברזילי', כיון שבנות ברזילי היו מיוחסות וחשובות בימי דוד ושלמה, ולכן ייחסו אותם גם כ'בני הקוץ' וגם כ'בני ברזילי'. ואמנם כל זמן שהיה בידם ספר יוחסיהם לא היה אצלם חשש, ועבדו ככהנים בבית המקדש.

(סב) אך אֵלֶּה בִּקְשׁוּ עתה, בזמן העלייה לבניית בית המקדש השני את כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים – כתב היוחסין הכללי, שנכתבים בו כל בני המשפחה, וגם את כתבי היוחסין הפרטיים, שהיו כותבים האנשים לעצמם, וְלֹא נִמְצָאוּ הכתבים כלל, לא הכלליים ולא הפרטיים, ועל ידי כך נוצר חשש שמא אינם כהנים אלא ישראלים מבני ברזילי, כי היתה גם משפחה של ישראלים שכינויים היה 'בני ברזילי', וַיְגֹאֲלוּ – נמאסו מִן הַכְּהֻנָּה.

(סג) וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא [-נחמיה] לָהֶם, אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, מספק, שמא הם ישראלים ולא כהנים, עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים, ועל ידי האורים ותומים יבררו את יחוסם [ובאותו זמן, שהתחילה העלייה לארץ ישראל, היתה תקוה שתהיה השראת השכינה בבית המקדש כשם שהיתה בבית המקדש הראשון, ויהיה להם אורים ותומים, אמנם כיון שלא זכו לכך, לא היו אורים ותומים בבית המקדש השני].