שיעור 52, ספר נחמיה, פרק יב, לא-לז
לא וָאַֽעֲלֶה֙ אֶת־שָׂרֵ֣י יְהוּדָ֔ה מֵעַ֖ל לַֽחוֹמָ֑ה וָאַֽעֲמִ֡ידָה שְׁתֵּ֣י תוֹדֹת֩ גְּדוֹלֹ֨ת וְתַֽהֲלֻכֹ֤ת לַיָּמִין֙ מֵעַ֣ל לַֽחוֹמָ֔ה לְשַׁ֖עַר הָֽאַשְׁפֹּֽת׃ לב וַיֵּ֤לֶךְ אַֽחֲרֵיהֶם֙ הוֹשַׁ֣עְיָ֔ה וַֽחֲצִ֖י שָׂרֵ֥י יְהוּדָֽה׃ לג וַֽעֲזַרְיָ֥ה עֶזְרָ֖א וּמְשֻׁלָּֽם׃ לד יְהוּדָה֙ וּבִנְיָמִ֔ן וּֽשְׁמַֽעְיָ֖ה וְיִרְמְיָֽה׃ לה וּמִבְּנֵ֥י הַכֹּֽהֲנִ֖ים בַּחֲצֹֽצְר֑וֹת זְכַרְיָ֨ה בֶן־יֽוֹנָתָ֜ן בֶּן־שְׁמַֽעְיָ֗ה בֶּן־מַתַּנְיָה֙ בֶּן־מִ֣יכָיָ֔ה בֶּן־זַכּ֖וּר בֶּן־אָסָֽף׃ לו וְֽאֶחָ֡יו שְֽׁמַעְיָ֡ה וַֽעֲזַרְאֵ֡ל מִֽלְלַ֡י גִּֽלְלַ֡י מָעַ֞י נְתַנְאֵ֤ל וִֽיהוּדָה֙ חֲנָ֔נִי בִּכְלֵי־שִׁ֥יר דָּוִ֖יד אִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֑ים וְעֶזְרָ֥א הַסּוֹפֵ֖ר לִפְנֵיהֶֽם׃ לז וְעַל֩ שַׁ֨עַר הָעַ֜יִן וְנֶגְדָּ֗ם עָלוּ֙ עַֽל־מַעֲלוֹת֙ עִ֣יר דָּוִ֔יד בַּֽמַּעֲלֶ֖ה לַֽחוֹמָ֑ה מֵעַל֙ לְבֵ֣ית דָּוִ֔יד וְעַ֛ד שַׁ֥עַר הַמַּ֖יִם מִזְרָֽח׃
֍ ֍ ֍
(לא) וָאַעֲלֶה אֶת שָׂרֵי יְהוּדָה מֵעַל לַחוֹמָה, כדי לקדש גם את עובי החומה והחלונות, וָאַעֲמִידָה שְׁתֵּי תוֹדֹת גְּדוֹלֹת, כיון שכדי לקדש את העיר יש צורך בשני קרבנות תודה, וכל קרבן תודה בא עם לחמי תודה, ולחמי החמץ שביניהם מכונים 'תודות גדולות', כיון שכל אחד מהם נעשה מעשרון שלם, והתחלקו המקיפים את העיר לשתי קבוצות, וחלקו את אותם לחמים, וכל קבוצה לקחה חמש לחמים מכל תודה, וכיון שביתו של נחמיה היה באמצע הצד המערבי של החומה, יצאו משם שתי הקבוצות, וְתַהֲלֻכֹת – התחלקו לשתי הליכות, הקבוצה האחת הלכה לַיָּמִין, לכיוון צד דרום, מֵעַל לַחוֹמָה, לְשַׁעַר הָאַשְׁפֹּת שבצד מערב, ומשם המשיכו והלכו את כל הצד הדרומי, ממערב למזרח, ובאו אל שער המים שבדרום מזרח.
(לב) וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵיהֶם [-אחרי לחמי התודה, עם הקבוצה שהלכה לצד ימין] הוֹשַׁעְיָה, וַחֲצִי שָׂרֵי יְהוּדָה.
(לג) וַעֲזַרְיָה, עֶזְרָא וּמְשֻׁלָּם.
(לד) יְהוּדָה, וּבִנְיָמִן, וּשְׁמַעְיָה, וְיִרְמְיָה.
(לה) וּמִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים הלכו עמהם בַּחֲצֹצְרוֹת, זְכַרְיָה בֶן יוֹנָתָן, בֶּן שְׁמַעְיָה, בֶּן מַתַּנְיָה, בֶּן מִיכָיָה, בֶּן זַכּוּר, בֶּן אָסָף.
(לו) וְאֶחָיו, שְׁמַעְיָה וַעֲזַרְאֵל, מִלְלַי, גִּלְלַי, מָעַי, נְתַנְאֵל, וִיהוּדָה, חֲנָנִי, הולכים בִּכְלֵי שִׁיר דָּוִיד אִישׁ הָאֱלֹהִים, וְעֶזְרָא הַסּוֹפֵר הולך לִפְנֵיהֶם – לפני הכהנים, אך אחרי לחמי התודה.
(לז) וְעַל שַׁעַר הָעַיִן, וְנֶגְדָּם עָלוּ עַל מַעֲלוֹת עִיר דָּוִיד, בַּמַּעֲלֶה לַחוֹמָה מֵעַל לְבֵית דָּוִיד, וְעַד שהגיעו אל שַׁעַר הַמַּיִם מִזְרָח.
