שיעור 53, ספר נחמיה, פרק יב, לח-מג
לח וְהַתּוֹדָ֧ה הַשֵּׁנִ֛ית הַֽהוֹלֶ֥כֶת לְמ֖וֹאל וַֽאֲנִ֣י אַֽחֲרֶ֑יהָ וַֽחֲצִ֨י הָעָ֜ם מֵעַ֣ל לְהַֽחוֹמָ֗ה מֵעַל֙ לְמִגְדַּ֣ל הַתַּנּוּרִ֔ים וְעַ֖ד הַֽחוֹמָ֥ה הָֽרְחָבָֽה׃ לט וּמֵעַ֣ל לְשַֽׁעַר־אֶ֠פְרַיִם וְעַל־שַׁ֨עַר הַיְשָׁנָ֜ה וְעַל־שַׁ֣עַר הַדָּגִ֗ים וּמִגְדַּ֤ל חֲנַנְאֵל֙ וּמִגְדַּ֣ל הַמֵּאָ֔ה וְעַ֖ד שַׁ֣עַר הַצֹּ֑אן וְעָ֣מְד֔וּ בְּשַׁ֖עַר הַמַּטָּרָֽה׃ מ וַֽתַּעֲמֹ֛דְנָה שְׁתֵּ֥י הַתּוֹדֹ֖ת בְּבֵ֣ית הָֽאֱלֹהִ֑ים וַֽאֲנִ֕י וַֽחֲצִ֥י הַסְּגָנִ֖ים עִמִּֽי׃ מא וְהַכֹּֽהֲנִ֡ים אֶלְיָקִ֡ים מַֽעֲשֵׂיָ֡ה מִ֠נְיָמִין מִֽיכָיָ֧ה אֶלְיֽוֹעֵינַ֛י זְכַרְיָ֥ה חֲנַנְיָ֖ה בַּחֲצֹֽצְרֽוֹת׃ מב וּמַֽעֲשֵׂיָ֨ה וּֽשְׁמַֽעְיָ֜ה וְאֶלְעָזָ֧ר וְעֻזִּ֛י וִֽיהוֹחָנָ֥ן וּמַלְכִּיָּ֖ה וְעֵילָ֣ם וָעָ֑זֶר וַיַּשְׁמִ֨יעוּ֙ הַמְשֹׁ֣רְרִ֔ים וְיִֽזְרַחְיָ֖ה הַפָּקִֽיד׃ מג וַיִּזְבְּח֣וּ בַיּוֹם־הַ֠הוּא זְבָחִ֨ים גְּדוֹלִ֜ים וַיִּשְׂמָ֗חוּ כִּ֤י הָֽאֱלֹהִים֙ שִׂמְּחָם֙ שִׂמְחָ֣ה גְדוֹלָ֔ה וְגַ֧ם הַנָּשִׁ֛ים וְהַיְלָדִ֖ים שָׂמֵ֑חוּ וַתִּשָּׁמַ֛ע שִׂמְחַ֥ת יְרֽוּשָׁלִַ֖ם מֵֽרָחֽוֹק׃
֍ ֍ ֍
(לח) כפי שהתבאר, הלכו מצד ימין קבוצה אחת, עם לחמים משתי התודות, וְהַתּוֹדָה הַשֵּׁנִית הַהוֹלֶכֶת לְמוֹאל – מוּל התודה האחרת, שהיו מהלכות זו לצד זו, או זו לאחר זו, וַאֲנִי אַחֲרֶיהָ – אחרי התודה השניה, ואחריו השרים, ואחריו עזרא הסופר והכהנים. וַחֲצִי הָעָם הלכו לצד שמאל, לכיוון צפון, וגם בידם לחמי תודה משתי התודות, מֵעַל לְהַחוֹמָה, מֵעַל לְמִגְדַּל הַתַּנּוּרִים, וְעַד הַחוֹמָה הָרְחָבָה, שהיו בצד צפון, כמבואר לעיל (פרק ג', פסוקים ח', יא).
(לט) וּמֵעַל לְשַׁעַר אֶפְרַיִם, וְעַל שַׁעַר הַיְשָׁנָה, וְעַל שַׁעַר הַדָּגִים, וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל, וּמִגְדַּל הַמֵּאָה, וכך הקיפו מאמצע צד מערב, שם היה ביתו של נחמיה, לשמאל, לכיוון צפון, והילכו את כל צד צפון ופנו למזרח, וְעַד שַׁעַר הַצֹּאן שהיה באמצע הצד המזרחי, כמבואר לעיל (פ"ג פ"א), וְעָמְדוּ מללכת בְּשַׁעַר הַמַּטָּרָה.
(מ) באותו זמן שבאו התודות שמצד צפון לאמצע צד מזרח, בא נחמיה והתודות שעמו מצד דרום, וַתַּעֲמֹדְנָה שְׁתֵּי הַתּוֹדֹת בְּבֵית הָאֱלֹהִים, וַאֲנִי וַחֲצִי הַסְּגָנִים עִמִּי.
(מא) וְהַכֹּהֲנִים, אֶלְיָקִים, מַעֲשֵׂיָה, מִנְיָמִין, מִיכָיָה, אֶלְיוֹעֵינַי, זְכַרְיָה, חֲנַנְיָה, תוקעים בַּחֲצֹצְרוֹת.
(מב) וּמַעֲשֵׂיָה, וּשְׁמַעְיָה, וְאֶלְעָזָר, וְעֻזִּי, וִיהוֹחָנָן, וּמַלְכִּיָּה, וְעֵילָם, וָעָזֶר, וַיַּשְׁמִיעוּ הַמְשֹׁרְרִים את קולם, וְיִזְרַחְיָה הַפָּקִיד – היה ממונה על השירים והזמירות שהיו באותו זמן.
(מג) וַיִּזְבְּחוּ בַיּוֹם הַהוּא זְבָחִים גְּדוֹלִים, בכמותם ובאיכותם, וַיִּשְׂמָחוּ, ולא היתה זו שמחה טבעית מחמת הסעודות וכדומה, אלא כִּי הָאֱלֹהִים שִׂמְּחָם שִׂמְחָה גְדוֹלָה, וכיון שהיתה זו שמחה מיוחדת שנתן להם ה', וְגַם הַנָּשִׁים וְהַיְלָדִים שָׂמֵחוּ בשמחה זו, וַתִּשָּׁמַע שִׂמְחַת יְרוּשָׁלִַם עד מֵרָחוֹק.
