שיעור 531, ספר תהילים, פרק קיא, א-ד

(א) הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ אוֹדֶ֣ה יְ֭הוָה בְּכָל־לֵבָ֑ב בְּס֖וֹד יְשָׁרִ֣ים וְעֵדָֽה׃

(ב) גְּ֭דֹלִים מַֽעֲשֵׂ֣י יְהוָ֑ה דְּ֝רוּשִׁ֗ים לְכָל־חֶפְצֵיהֶֽם׃

(ג) הוֹד־וְהָדָ֥ר פָּֽעֳל֑וֹ וְ֝צִדְקָת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד׃

(ד) זֵ֣כֶר עָ֭שָׂה לְנִפְלְאוֹתָ֑יו חַנּ֖וּן וְרַח֣וּם יְהוָֽה׃

פרק קיא

מזמור זה לרוב חשיבותו נאמר על סדר אותיות האל"ף בי"ת (בכל פסוק יש שתי אותיות, ובשתי הפסוקים האחרונים שלש מהאותיות), ויבוארו בו עניני הנהגת ה' בעולם, ומעלת ההולך בדרכי ה' כראוי:

(א) הַלְלוּ יָהּ, אוֹדֶה יְיָ בְּכָל לֵבָב, והודיה זו תהיה בְּסוֹד יְשָׁרִים – בין הצדיקים בעלי הבינה, המבינים את דרכי ה' ועניני אלוהותו וסודותיו, וְעֵדָה – ובין בקרב המון העם, הנועדים לשמוע את דברי.

(ב) ומתאר עתה את שלש ההנהגות שה' נוהג בעולם, א. הבריאה עצמה כפי שהיא קיימת מששת ימי בראשית ונראית לפנינו, ועל זה אומר גְּדֹלִים בכמותם הם מַעֲשֵׂי יְיָ, וכיון שלא עשה מעשים אלו לצרכו, שהרי אינו צריך להם כלל, הרי הם דְּרוּשִׁים לְכָל חֶפְצֵיהֶם – הם נדרשים ונצרכים לתכלית של המעשה עצמו, כי בכל חוק ודבר שברא ה', כלולה התכלית הרצויה שעבורה נעשה הדבר.

(ג) ב. גם לאחר שנברא העולם, אין לו קיום מצד עצמו, אלא בכל עת פועל ה' לחדש את מעשה בראשית, ועל כך אומר, הוֹד פנימי, וְהָדָר חיצוני הנראה לעינינו, יש בפָּעֳלוֹ של ה', הנמשך בתמידות, וְצִדְקָתוֹ – הנהגות הצדק שלו לתת לבני האדם יותר מהראוי להם, לפי מידתו האלוהית ורצונו העליון, בדברים הקבועים שאינם תלויים במעשי בני האדם, הרי צדקה זו עֹמֶדֶת וקיימת לָעַד, כי בצדקה זו יקיים את חוקי הטבע והבריאה בתמידות ולעולם.

(ד) ג. מלבד זאת יש לה' הנהגה פלאית הנעשית בניסים גלויים, למעלה מדרכי הטבע, ואת זה לא יעשה ה' בתמידות, אלא רק כאשר יתעורר צורך להראות לבני האדם את גבורתו ויכולתו, ועל כך אומר זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו – את הנפלאות הללו עושה ה' כדי להזכיר לבני האדם שהוא הבורא וביכולתו לשנות את כל חוקי הטבע בעולם, וכיון שתכלית הנפלאות הללו היא רק להזכיר זאת לבני האדם, אינו עושה כן בתמידות אלא בעת הנצרכת לכך, וניסים אלו יעשו מצד שחַנּוּן וְרַחוּם יְיָ, כפי שעשה לאבות מצד החנינה, שמצאו חן בעיניו, ועשה כן לישראל בצאתם ממצרים מצד מידת הרחמים, שריחם על עניותם וצרותיהם.