שיעור 57, ספר דניאל, פרק ו, ד-ו

ד אֱדַ֨יִן֙ דָּֽנִיֵּ֣אל דְּנָ֔ה הֲוָ֣א מִתְנַצַּ֔ח עַל־סָֽרְכַיָּ֖א וַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֑א כָּל־קֳבֵ֗ל דִּ֣י ר֤וּחַ יַתִּירָא֙ בֵּ֔הּ וּמַלְכָּ֣א עֲשִׁ֔ית לַהֲקָֽמוּתֵ֖הּ עַל־כָּל־מַלְכוּתָֽא׃ ה אֱדַ֨יִן סָֽרְכַיָּ֜א וַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֗א הֲו֨וֹ בָעַ֧יִן עִלָּ֛ה לְהַשְׁכָּחָ֥ה לְדָֽנִיֵּ֖אל מִצַּ֣ד מַלְכוּתָ֑א וְכָל־עִלָּ֨ה וּשְׁחִיתָ֜ה לָֽא־יָכְלִ֣ין לְהַשְׁכָּחָ֗ה כָּל־קֳבֵל֙ דִּֽי־מְהֵימַ֣ן ה֔וּא וְכָל־שָׁלוּ֙ וּשְׁחִיתָ֔ה לָ֥א הִשְׁתְּכַ֖חַת עֲלֽוֹהִי׃ ו אֱ֠דַיִן גֻּבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙ אָֽמְרִ֔ין דִּ֣י לָ֧א נְהַשְׁכַּ֛ח לְדָֽנִיֵּ֥אל דְּנָ֖ה כָּל־עִלָּ֑ה לָהֵ֕ן הַשְׁכַּ֥חְנָֽא עֲל֖וֹהִי בְּדָ֥ת אֱלָהֵֽהּ׃

֍           ֍            ֍

(ד) אֱדַיִן דָּנִיֵּאל דְּנָה הֲוָא מִתְנַצַּח עַל סָרְכַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא – ואז דניאל זה היה מתגבר בהנהגתו על כל השרים והאחשדרפנים, כָּל קֳבֵל דִּי רוּחַ יַתִּירָא בֵּהּ – כיון שהיתה בו רוח יתירה, וּמַלְכָּא עֲשִׁית לַהֲקָמוּתֵהּ עַל כָּל מַלְכוּתָא – וחשב המלך להקימו ולמנותו על כל מלכותו, כי ראה שטוב יותר למסור את ההנהגה ביד איש אחד, ולא לחלקה בין אנשים רבים.

(ה) אֱדַיִן סָרְכַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא – אז השרים והאחשדרפנים קנאו בו, ומתוך כך הֲווֹ בָעַיִן עִלָּה לְהַשְׁכָּחָה לְדָנִיֵּאל מִצַּד מַלְכוּתָא – חיפשו להעליל עלילה על דניאל מצד המלכות, שעשה איזה דבר שאינו הגון בענין המלכות, וְכָל עִלָּה וּשְׁחִיתָה לָא יָכְלִין לְהַשְׁכָּחָה – אבל לא מצאו בו שום עלילה ושום דבר שחיתות, כָּל קֳבֵל דִּי מְהֵימַן הוּא – כלעומת זאת שהיה אדם נאמן, ולכן לא נמצאה בו עוולה אמיתית, וגם עלילת שקר לא יכלו להעליל עליו, כיון שהיה מוחזק בעיני הכל לאדם ישר ונאמן, וְכָל שָׁלוּ וּשְׁחִיתָה לָא הִשְׁתְּכַחַת עֲלוֹהִי – וגם כל חטא או השחתה בענינים שאינם שייכים למלכות לא נמצאו בו.

(ו) אֱדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ אָמְרִין – אז האנשים הללו אמרו, דִּי לָא נְהַשְׁכַּח לְדָנִיֵּאל דְּנָה כָּל עִלָּה – שלא נמצא לדניאל זה שום עלילה, לָהֵן הַשְׁכַּחְנָא עֲלוֹהִי בְּדָת אֱלָהֵהּ – לכן נמצא עליו רק עלילה השייכת לדת אלהיו.