יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 58, מסכת יבמות, פרק רביעי

הגמרא מביאה ברייתא בענין דרך הגירות: תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, גֵּר שֶׁמָּל, וְלֹא טָבַל, נחלקו תנאים בדינו, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הֲרֵי זֶה גֵּר, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בַּאֲבוֹתֵינוּ שיצאו ממצרים, ויצאו מכלל 'בני נח' לקבל את התורה ולקבל פני השכינה, שֶׁמָּלוּ וְלֹא טָבְלוּ. טָבַל וְלֹא מָל, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, הֲרֵי זֶה גֵּר, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בָּאִמָּהוֹת – הנשים שיצאו ממצרים, שֶׁטָּבְלוּ וְלֹא מָלוּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, טָבַל וְלֹא מָל, או מָל וְלֹא טָבַל, אֵינוֹ גֵּר, עַד שֶׁיִּמּוֹל וְיִטְבֹּל. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כך היא ההֲלָכָה, לְעוֹלָם אֵינוֹ גֵּר, עַד שֶׁיִּמּוֹל וְיִטְבֹּל.
אָמַר רָבָא, הֲוָה עוּבְדָּא בֵּי רַבִּי חִיָּיא בְּרַבִּי – היה מעשה אצל רבי חייא בנו של רבינו הקדוש, וְרַב יוֹסֵף מַתְנִי – רב יוסף הוסיף שהיה באותו מעשה גם רַב הוֹשַׁעְיָא בְּרַבִּי, וְרַב סַפְרָא מַתְנֵי שהיה באותו מעשה גם רַב הוֹשַׁעְיָא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא, אַיְיתוּ לְקַמֵּיהּ – שהביאו לפניו גֵּר שֶׁמָּל וְלֹא טָבַל, אָמַר לֵיהּ – אמר לאותו גר, שָׁהִי כָּאן וְנַטְבְּלִינָךְ לְמָחָר – המתן כאן, ונטבילך למחר. שְׁמַע מִינָּה תְּלָת – יש ללמוד ממעשה זה שלשה דינים, שְׁמַע מִינָּה – יש ללמוד מכך שגֵּר צָרִיךְ שְׁלֹשָׁה דיינים שיקבלו אותו, מכך שהקפיד רב ספרא לומר שבאותו מעשה היה גם רב הושעיה בנו של רבי חייא, והיינו כדי לומר שהיו באותו מעשה שלשה דיינים. וּשְׁמַע מִינָּה, לְעוֹלָם אֵינוֹ גֵּר עַד שֶׁיִּמּוֹל וְיִטְבֹּל, ולכן אמר לו שיטבילוהו למחר ובפני שלשה, ואם הטבילה אינה מעכבת בדיעבד היה אומר לו שיטבול מיד. וּשְׁמַע מִינָּה, אֵין מַטְבִּילִין אֶת הַגֵּר בַּלַּיְלָה, כיון שקבלת גרים נחשבת כדין, שאינו נעשה בלילה, אלא ביום, ולכן אמר לו שימתין עד למחרת. פוסק הרי"ף: וְכֵן הִלְכְתָא – וכך היא ההלכה בשלשה דברים אלו.
וְהֵיכָא דַּאֲתָא – ובמקרה שבא לפנינו עוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְאָמַר, כְּבָר נִתְגַּיַּירְתִּי וְטָבַלְתִּי בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, לֹא מְהֵימָן – אינו נאמן, עַד דְּמַיְיתֵי סָהֲדֵי – עד שיביא עדים על גירותו, דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כך היא ההֲלָכָה, בֵּין בָּאָרֶץ, שמצויים בה גבעונים ובני אומות אחרות שהם מהולים, בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ, גֵּר צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה לגירותו, ואינו נאמן רק מכח זה שהוא מהול.
תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, נאמר בפסוק (דברים א טז) 'וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ', מִכָּאן – מפסוק זה אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר בְּבֵית דִּין, הֲרֵי זֶה גֵּר. אך אם התגייר בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, אֵינוֹ גֵּר. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שהיה מוחזק כגוי, שֶׁבָּא לִפְנֵי רַבִּי יְהוּדָה ואָמַר לוֹ, נִתְגַּיַּירְתִּי בֵּינִי לְבֵין עַצְמִי, ואף אשתו טענה כן, שהתגיירה בינה לבין עצמה, ולפי דבריהם ילדיהם הם גויים. אָמַר לוֹ – שאל אותו רבי יהודה, יֵשׁ לְךָ עֵדִים על גירותך. אָמַר לוֹ – השיב לו אותו אדם, לָאו. המשיך רבי יהודה ושאלו, האם יֵשׁ לְךָ בָּנִים. אָמַר לוֹ, הִין – כן. אָמַר לוֹ רבי יהודה, בהודאתך שהתגיירת שלא כדין נֶאֱמָן אַתָּה לִפְסוֹל אֶת עַצְמְךָ, וְאֵין אַתָּה נֶאֱמָן לִפְסוֹל אֶת בָּנֶיךָ שהיו מוחזקים ביהדות, מַאי טַעֲמָא – מה הטעם לכך שאינו נאמן לפסול את בניו, דְּלִדְבָרָיו עוֹבֵד כּוֹכָבִים הוּא, וְאֵין עֵדוּת לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים. פוסק הרי"ף, וְכֵן הִלְכְתָא.

הגמרא מביאה עתה ברייתא בענין קבלת גרים: תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, גֵּר שֶׁבָּא לְהִתְגַּיֵּיר, אוֹמְרִים לוֹ, מֶה רָאִיתָ שֶׁבָּאתָ לְהִתְגַּיֵּיר, האם אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּזְּמַן הַזֶּה דְּווּיִים – עצובים, דְּחוּפִין, וּמְסוּחָפִין – שפלים, וּמְטוֹרָפִים – ומבולבלים, וְיִסּוּרִין בָּאִין עֲלֵיהֶן. אִם אָמַר יוֹדֵעַ אֲנִי, וְאֵינִי כְּדַאי – איני ראוי להיות בכלל ישראל, ומי יתן ואזכה לכך, מְקַבְּלִין אוֹתוֹ מִיָּד, וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ מִקְצָת מִצְוֹת קַלּוֹת וּמקצת מִצְוֹת חֲמוּרוֹת, וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ עֲוֹן לֶקֶט וְשִׁכְחָה וּפֵאָה, וּמַעֲשַׂר עָנִי, וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ עוֹנְשָׁן שֶׁל מִצְוֹת, וְאוֹמְרִין לוֹ, הֲוֵי יוֹדֵעַ שֶׁעַד שֶׁלֹּא בָּאתָה לְמִדָּה זוֹ – קודם שהתגיירת, אָכַלְתָּ חֵלֶב, אִי אַתָּה עָנוּשׁ כָּרֵת, חִלַּלְתָּ שַׁבָּת אִי אַתָּה עָנוּשׁ סְקִילָה, וְעַכְשָׁיו שֶׁבָּאתָ לְמִדָה זוֹ – אחרי שהתגיירת, אָכַלְתָּ חֵלֶב, אַתָּה עָנוּשׁ כָּרֵת. חִילַּלְתָּ שַׁבָּת, אַתָּה עָנוּשׁ סְקִילָה. וּכְשֵׁם שֶׁמּוֹדִיעִין אוֹתוֹ עוֹנְשָׁן שֶׁל מִצְוֹת, כָּךָ מוֹדִיעִין אוֹתוֹ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת, אוֹמְרִים לוֹ, הֲוֵי יוֹדֵעַ שֶׁהָעוֹלָם הַבָּא אֵינוֹ צָפוּן – שמור אֶלָּא לַצַּדִּיקִים, וְיִשְׂרָאֵל בַּזְּמַן הַזֶּה אֵינָן יְכוֹלִין לְקַבֵּל לֹא רֹב טוֹבָה, לפי שיצר הרע מחזר עליהם להחטיאם, ואם יהיה להם ריבוי טובה תזוח עליהם דעתם ויחטאו, וְלֹא רֹב פֻּרְעָנוּת. וְאֵין מַרְבִּין עָלָיו בדברים לאיים עליו שיפרוש, וְאֵין מְדַקְדְּקִין עָלָיו. אם קִבֵּל עליו את הדברים, מָלִין אוֹתוֹ מִיָּד, וְאִם נִשְׁתַּיְּירוּ בּוֹ צִיצִין – רצועות עור דקות שֶׁמְּעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה, חוֹזְרִין וּמָלִין אוֹתוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה. נִתְרַפֵּא ממילתו, מַטְבִּילִין אוֹתוֹ מִיָּד, וּשְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עוֹמְדִין לוֹ עַל גַּבּוֹ בשעה שטובל, שֶׁמּוֹדִיעִין אוֹתוֹ פעם נוספת מִקְצָת מִצְוֹת קַלּוֹת וּמִקְצָת מִצְוֹת חֲמוּרוֹת, כיון שבשעה זו הוא מקבל עליו עול מצוות. טָבַל וְעָלָה, הֲרֵי הוּא כְּיִשְׂרָאֵל לְכָל דְּבָרָיו. וְאִשָּׁה שבאה להתגייר, וקיבלה את כל מה שאמרו לה, נָשִׁים מוֹשִׁיבוֹת אוֹתָהּ בַּמַּיִם עַד צַוָּארָהּ, וּשְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עוֹמְדִים לָהּ מִבַּחוּץ, שֶׁמּוֹדִיעִין אוֹתָהּ מִקְצָת מִצְוֹת קַלּוֹת וּמִקְצָת מִצְוֹת חֲמוּרוֹת בשעת הטבילה. אֶחָד [-בין] גֵּר, וְאֶחָד [-ובין] עֶבֶד מְשׁוּחְרָר, דינם שוה [ובגמרא יבואר לענין מה הושוו בדינם]. וּבְמָקוֹם שֶׁנִּדָה טוֹבֶלֶת שָׁם, והיינו במקוה של ארבעים סאה מים, שם גֵּר וְעֶבֶד מְשׁוּחְרָר טוֹבְלִין. וְכָל דָּבָר שֶׁחוֹצֵץ בִּטְבִילָה לאכילה בטהרות, חוֹצֵץ בְּטבילתו של גֵר, וּבְעֶבֶד מְשׁוּחְרָר, וּבְנִדָּה.

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?