שיעור 609, ספר תהילים, פרק קכז, א-ה

(א) שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לִשְׁלֹ֫מֹ֥ה אִם־יְהוָ֤ה ׀ לֹֽא־יִבְנֶ֬ה בַ֗יִת שָׁ֤וְא עָֽמְל֣וּ בוֹנָ֣יו בּ֑וֹ אִם־יְהוָ֥ה לֹֽא־יִשְׁמָר־עִ֗֝יר שָׁ֤וְא ׀ שָׁקַ֬ד שׁוֹמֵֽר׃

(ב) שָׁ֤וְא לָכֶ֨ם מַשְׁכִּ֪ימֵי ק֡וּם מְאַֽחֲרֵי־שֶׁ֗בֶת אֹֽ֭כְלֵי לֶ֣חֶם הָֽעֲצָבִ֑ים כֵּ֤ן יִתֵּ֖ן לִֽידִיד֣וֹ שֵׁנָֽא׃

(ג) הִנֵּ֤ה נַֽחֲלַ֣ת יְהוָ֣ה בָּנִ֑ים שָׂ֝כָ֗ר פְּרִ֣י הַבָּֽטֶן׃

(ד) כְּחִצִּ֥ים בְּיַד־גִּבּ֑וֹר כֵּ֗֝ן בְּנֵ֣י הַנְּעוּרִֽים׃

(ה) אַשְׁרֵ֤י הַגֶּ֗בֶר אֲשֶׁ֤ר מִלֵּ֥א אֶת־אַשְׁפָּת֗וֹ מֵ֫הֶ֥ם לֹֽא־יֵבֹ֑שׁוּ כִּֽי־יְדַבְּר֖וּ אֶת־אֽוֹיְבִ֣ים בַּשָּֽׁעַר׃

פרק קכז

במזמור זה יבאר שהשתדלות האדם אינה מועילה במאומה, והכל תלוי בעצת ה' (ובמזמור שאחריו יבאר באילו מקרים יש תועלת בהשתדלות האדם):

(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, לִשְׁלֹמֹה, אִם יְיָ לֹא יִבְנֶה בַיִת – אם לא תתלווה לבוני הבית עזרה שמיימית מאת ה', שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ, כי השתדלותם לא תועיל מאומה. ודבר זה אינו רק ביצירת דבר חדש, כמו בניית בנין, אלא אפילו בשמירת דבר שכבר קיים, אִם יְיָ לֹא יִשְׁמָר עִיר, שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר, ולא תועיל השתדלותו.

(ב) עתה מוסיף שדבר זה אינו רק בדברים כלליים, אלא אפילו בהנהגתם של אנשים פרטיים, שָׁוְא לָכֶם – עבודת חינם היא לכם, אתם, מַשְׁכִּימֵי קוּם בבוקר, מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת בלילה, ששוקדים על מלאכתם כל היום והלילה, כדי להרבות את ממונם, אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים – ואתם אוכלים לחם הבא מתוך עצבות של עבודה קשה ועמל תמידי, הרי אינכם מרויחים דבר בכך שאתם מוסיפים לעבוד שעות רבות, כי כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא, כלומר, לידידו של ה' המושגח על ידו, נותנת השינה שהוא ישן באותן שעות שאתם עובדים, את אותה התועלת, וכוונתו לומר בדרך מליצה, שהעבודה שאתם עובדים והשינה שהוא ישן שוים זה לזה, ואף שהוא ישן באותם שעות לא חסר לו לחם לאכול, כמו שיש לכם, הגם שנידדתם שינה מעיניכם כדי להרבות ממון.

(ג) אחרי שביאר שההשתדלות לא תועיל ביצירת הדברים, לא בשמירתם, ואף לא בהבאת הפרנסה, מוסיף לומר שגם בענין לידת וגידול הבנים הדבר הוא כן, כי הִנֵּה נַחֲלַת יְיָ – המתנה הגדולה מאת ה', שהיא כנחלה הקיימת לעולם, הם הבָּנִים, והיינו הבנים הגדולים הראויים להיחשב כדור נוסף בפני עצמו, והשָׂכָר, שהוא מועט מנחלה, זהו פְּרִי הַבָּטֶן, והם הבנים שהם עדיין קטנים.

(ד) אמנם הברכה שבבנים היא רק כאשר ההורים מגדלים אותם כראוי, כי כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר, שאינו משליך את חיציו בחינם אלא קולע אותם אל המטרה, כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים, שאין לגדלם להבל וריק, אלא יש לחנכם לשמירת התורה והמצוות, ואז הם כברכה להוריהם, שזכו להעמיד זרע בירך ה', יראי שמים ושומרי מצוות.

(ה) אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ (-כלי המיועד לחיצים) מֵהֶם, והיינו מהבנים הגדלים לה' ולתורתו, כי אז יהיו הם באמת כחיצים ביד הגיבור, שלֹא יֵבֹשׁוּ החצים הללו הנשלחים אל המטרה, כִּי יְדַבְּרוּ – יהרגו וידבירו אֶת האוֹיְבִים אשר בַּשָּׁעַר, וכך הוריהם של הבנים הללו לא יתביישו בהם, כי ינצחו את יצרם, יתגברו על אויבי נפשם ויעשו חיל.