שיעור 620, ספר תהילים, פרק קלג, א-ג

(א) שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד הִנֵּ֣ה מַה־טּ֭וֹב וּמַה־נָּעִ֑ים שֶׁ֖בֶת אַחִ֣ים גַּם־יָֽחַד׃

(ב) כַּשֶּׁ֤מֶן הַטּ֨וֹב ׀ עַל־הָרֹ֗אשׁ יֹרֵ֗ד עַֽל־הַזָּקָ֥ן זְקַֽן־אַהֲרֹ֑ן שֶׁ֝יֹּרֵ֗ד עַל־פִּ֥י מִדּוֹתָֽיו׃

(ג) כְּטַל־חֶרְמ֗וֹן שֶׁיֹּרֵד֮ עַל־הַרְרֵ֪י צִ֫יּ֥וֹן כִּ֤י שָׁ֨ם ׀ צִוָּ֣ה יְ֭הוָה אֶת־הַבְּרָכָ֑ה חַ֝יִּ֗ים עַד־הָֽעוֹלָֽם׃

פרק קלג

מזמור זה נאמר על שני השבטים יששכר וזבולון, שהיו משלימים זה את זה, זבולון עסק בסחורה, ופירנס את יששכר שעסק בתורה:

(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, לְדָוִד, הִנֵּה מַה טּוֹב ברוחניות, וּמַה נָּעִים בגשמיות, שֶׁבֶת אותם שני אַחִים, יששכר וזבולון, גַּם יָחַד, כי חיבורם יחד היה כחיבור הגוף והנפש, זבולון עסק בהשלמת הגוף והקנינים, ויששכר עסק בהשלמת הנפש, ומלבד זה שהיו יושבים יחד בשלום, היו גם כגוף אחד, וכמו שיבאר.

(ב) וממשיל את השפע הרוחני של השבטים הללו לשמן המשחה, כי הנה כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב, הוא שמן המשחה, שבו מושחים מלכים וכהנים גדולים, הניתן בעיקרו עַל הָרֹאשׁ, שזהו מקום משכן השכל והמחשבה, ובכל זאת הוא יֹרֵד גם עַל הַזָּקָן, זְקַן אַהֲרֹן, הגם שהוא זקן ארוך שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו, ובדומה לכך הוא השפע הרוחני היורד מאת ה' על מי שמוכן לכך מצדו, אך לפעמים ירד השפע בריבוי גדול כל כך עד שישפיע גם על הסובבים אותו הגם שהם עצמם אינם מוכנים לכך, וכך השפעת החכמה שנמשכה על שבט יששכר היתה גדולה ומרובה כל כך, עד שנשפע ממנה שפע קודש גם על שבט זבולון.

(ג) ולעומת השפע הרוחני שניתן במקום הראוי ונמשך גם לשאר המקומות, הרי בשפע הגשמי היה הדבר בהיפך, כי השפע הגיע תחילה למקום שאינו תכליתו, כדי שיגיע משם אל תכליתו, והרי זה כְּטַל חֶרְמוֹן, שאמנם הוא יורד בתחילה על הר החרמון, אך אין זו תכלית ירידתו, אלא שֶׁיֹּרֵד אחר כך עַל הַרְרֵי צִיּוֹן, ושם היא תכלית ירידתו, כִּי הרי שָׁם צִוָּה יְיָ אֶת הַבְּרָכָה, ושם, בהררי ציון, יש חַיִּים רוחניים הקיימים עַד הָעוֹלָם, בשונה מהר חרמון שיש בו רק חיים זמניים, ובדומה לכך שפע הקנינים הגשמיים שהשיגו שבט זבולון לא היה עבורם ובזכותם, אלא לצורך שבט יששכר, שיוכלו לעסוק בתורה ולקנות חיים נצחיים, והגיעו ליששכר באמצעות זבולון, בדומה להררי ציון שקיבלו את הטל המיועד להם, דרך הר חרמון.