א וַיֵּ֥לֶךְ שִׁמְשׁ֖וֹן עַזָּ֑תָה וַיַּרְא־שָׁם֙ אִשָּׁ֣ה זוֹנָ֔ה וַיָּבֹ֖א אֵלֶֽיהָ׃ ב לַֽעַזָּתִ֣ים ׀ לֵאמֹ֗ר בָּ֤א שִׁמְשׁוֹן֙ הֵ֔נָּה וַיָּסֹ֛בּוּ וַיֶּֽאֶרְבוּ־ל֥וֹ כָל־הַלַּ֖יְלָה בְּשַׁ֣עַר הָעִ֑יר וַיִּתְחָֽרְשׁ֤וּ כָל־הַלַּ֨יְלָה֙ לֵאמֹ֔ר עַד־א֥וֹר הַבֹּ֖קֶר וַֽהֲרַגְנֻֽהוּ׃ ג וַיִּשְׁכַּ֣ב שִׁמְשׁוֹן֮ עַד־חֲצִ֣י הַלַּיְלָה֒ וַיָּ֣קָם ׀ בַּֽחֲצִ֣י הַלַּ֗יְלָה וַיֶּֽאֱחֹ֞ז בְּדַלְת֤וֹת שַֽׁעַר־הָעִיר֙ וּבִשְׁתֵּ֣י הַמְּזֻז֔וֹת וַיִּסָּעֵם֙ עִֽם־הַבְּרִ֔יחַ וַיָּ֖שֶׂם עַל־כְּתֵפָ֑יו וַֽיַּעֲלֵם֙ אֶל־רֹ֣אשׁ הָהָ֔ר אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י חֶבְרֽוֹן׃
֍ ֍ ֍
(א) וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן עַזָּתָה, ולא פחד להכנס לעיר של הפלשתים המוקפת חומה ובריח, וַיַּרְא שָׁם אִשָּׁה זוֹנָה – פונדקאית, המוכרת מזונות, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ – בא לביתה, כיון שמצויים שם אנשים רבים, ועל ידי זה יוכל לפרסם את בואו, כמבואר בפסוק הבא (אלשיך).
(ב) לַעַזָּתִים לֵאמֹר – והוסיף שמשון ופרסם בין הפלשתים היושבים בעזה שבָּא שִׁמְשׁוֹן הֵנָּה, אמנם לא ידעו הפלשתים שהוא עצמו שמשון, ורצו לתופסו כשיצא מהעיר, וַיָּסֹבּוּ – הסתובבו בעיר לחפשו, וַיֶּאֶרְבוּ לוֹ כָל הַלַּיְלָה בְּשַׁעַר הָעִיר, שהיה נעול, וחיכו שיבא לצאת דרך שם מן העיר, ויתפשוהו, וַיִּתְחָרְשׁוּ – שתקו כָל הַלַּיְלָה כדי שלא ירגיש שמחפשים אחריו, לֵאמֹר – ואמרו, נמתין עַד אוֹר הַבֹּקֶר, שיבא לצאת מהעיר, וַהֲרַגְנֻהוּ.
(ג) וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן עַד חֲצִי הַלַּיְלָה, וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, ולא הוצרך לשבור את המנעול, אלא הראה גבורה גדולה יותר, וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר, וּבִשְׁתֵּי הַמְּזֻזוֹת שבצידי השערים, וַיִּסָּעֵם – תוך כדי 'נסיעתו', הליכתו ממקומו, הסיע אותם יחד איתו עִם הַבְּרִיחַ, וַיָּשֶׂם את כל המשא הזה עַל כְּתֵפָיו, והוליכם מהלך רחוק כדי הליכת יום שלם, וַיַּעֲלֵם אֶל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי חֶבְרוֹן.
