שיעור 62, ספר שופטים, פרק טז, יז-כ

יז וַֽיְהִי֙ כְּכַלֹּת֣וֹ לְדַבֵּ֔ר וַיַּשְׁלֵ֥ךְ הַלְּחִ֖י מִיָּד֑וֹ וַיִּקְרָ֛א לַמָּק֥וֹם הַה֖וּא רָ֥מַת לֶֽחִי׃ יח וַיִּצְמָא֮ מְאֹד֒ וַיִּקְרָ֤א אֶל־ה֙' וַיֹּאמַ֔ר אַתָּה֙ נָתַ֣תָּ בְיַֽד־עַבְדְּךָ֔ אֶת־הַתְּשׁוּעָ֥ה הַגְּדֹלָ֖ה הַזֹּ֑את וְעַתָּה֙ אָמ֣וּת בַּצָּמָ֔א וְנָֽפַלְתִּ֖י בְּיַ֥ד הָֽעֲרֵלִֽים׃ יט וַיִּבְקַ֨ע אֱלֹהִ֜ים אֶת־הַמַּכְתֵּ֣שׁ אֲשֶׁר־בַּלֶּ֗חִי וַיֵּֽצְא֨וּ מִמֶּ֤נּוּ מַ֨יִם֙ וַיֵּ֔שְׁתְּ וַתָּ֥שָׁב רוּח֖וֹ וַיֶּ֑חִי עַל־כֵּ֣ן ׀ קָרָ֣א שְׁמָ֗הּ עֵ֤ין הַקּוֹרֵא֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלֶּ֔חִי עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ כ וַיִּשְׁפֹּ֧ט אֶת־יִשְׂרָאֵ֛ל בִּימֵ֥י פְלִשְׁתִּ֖ים עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה׃

֍           ֍            ֍

(יז) וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר, וַיַּשְׁלֵךְ הַלְּחִי מִיָּדוֹ, כאילו אמר, איני זקוק ללחי זו או לכלי נשק אחר, כי ידי רב לי להנקם מאויבי ה' (אברבנאל), וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא רָמַת לֶחִי – מקום השלכת הלחי.

(יח) וַיִּצְמָא שמשון מְאֹד, וַיִּקְרָא אֶל ה', וַיֹּאמַר, אַתָּה נָתַתָּ בְיַד עַבְדְּךָ אֶת הַתְּשׁוּעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת, וידוע שאין ה' עושה נס בחינם, וְעַתָּה אָמוּת בַּצָּמָא, או אם אלך אל העיר לשתות (מצודת דוד) וְנָפַלְתִּי בְּיַד הָעֲרֵלִים.

(יט) וַיִּבְקַע אֱלֹהִים אֶת הַמַּכְתֵּשׁ – מקום העשוי כתבנית מכתש אֲשֶׁר בַּלֶּחִי – באותו מקום ששמו לחי, וַיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם, וַיֵּשְׁתְּ שמשון, וַתָּשָׁב רוּחוֹ וַיֶּחִי. עַל כֵּן – כדי שיהיה הדבר לזכרון, שהקורא לה' באמת נענה אפילו על ידי נס, קָרָא שְׁמָהּ עֵין הַקּוֹרֵא – מעיין שנבקע על ידי הקריאה לה', אֲשֶׁר בַּלֶּחִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

(כ) וַיִּשְׁפֹּט שמשון אֶת יִשְׂרָאֵל בִּימֵי פְלִשְׁתִּים – באותו זמן שהיו הפלשתים מושלים בישראל, עֶשְׂרִים שָׁנָה.