שיעור 630, ספר תהילים, פרק קלז, א-ה

(א) עַ֥ל נַֽהֲר֨וֹת ׀ בָּבֶ֗ל שָׁ֣ם יָ֭שַׁבְנוּ גַּם־בָּכִ֑ינוּ בְּ֝זָכְרֵ֗נוּ אֶת־צִיּֽוֹן׃

(ב) עַֽל־עֲרָבִ֥ים בְּתוֹכָ֑הּ תָּ֝לִ֗ינוּ כִּנֹּֽרוֹתֵֽינוּ׃

(ג) כִּ֤י שָׁ֨ם שְֽׁאֵל֪וּנוּ שׁוֹבֵ֡ינוּ דִּבְרֵי־שִׁ֭יר וְתֽוֹלָלֵ֣ינוּ שִׂמְחָ֑ה שִׁ֥ירוּ לָ֗֝נוּ מִשִּׁ֥יר צִיּֽוֹן׃

(ד) אֵ֗יךְ נָשִׁ֥יר אֶת־שִׁיר־יְהוָ֑ה עַ֗֝ל אַדְמַ֥ת נֵכָֽר׃

(ה) אִֽם־אֶשְׁכָּחֵ֥ךְ יְֽרוּשָׁלִָ֗ם תִּשְׁכַּ֥ח יְמִינִֽי׃

פרק קלז

מזמור זה התחבר בסיום גלות בבל, בעת שכבש כורש מלך פרס את בבל, והיתה לישראל טובה גשמית בארץ גלותם, אך עדיין התאבלו על הטובה הרוחנית שאיבדו בחורבן בית המקדש וירושלים:

(א) עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל, שָׁם יָשַׁבְנוּ ישיבת קבע, והיו לנו בתים ושדות וכרמים, ואף על פי שהיו לנו טובות גשמיות, גַּם בָּכִינוּ על האושר הרוחני שאיבדנו, בְּזָכְרֵנוּ אֶת קדושת צִיּוֹן, ששם היה לנו בית המקדש, ועבדנו את ה' כראוי.

(ב) עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ – בגלל שהיו לנו שם דברים עַרֵבִים וטובים בגשמיות, מחמת כן הצטערנו ותָּלִינוּ את כִּנֹּרוֹתֵינוּ, ולא רצינו לנגן בהם ולשמוח, כי דבר זה ציער אותנו, שארץ אויבינו מלאה טובה גשמית ודברים עַרֵבִים, ועיר ה' עדיין חרבה.

(ג) כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ על דִּבְרֵי שִׁיר, וְתוֹלָלֵינוּ – ושאלו מאיתנו דברי שִׂמְחָה, ובקשתם היתה, שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן, כי כשם ששרתם שירי תהילה לארצכם בשבתכם שם, כך תשירו שירי תהילה לארץ בבל, כיון שאתם יושבים בה בקביעות, ויש לכם רוב טובה וברכה כמו שהיה לכם בארצכם, ומדוע לא תשירו על בבל את השירים שהייתם שרים על ציון.

(ד) ועל כך השבנו להם, הגם שנוכל לשיר שירי הצלחה גשמיים גם על בבל, כי גם פה אנו מצליחים בעניני החומריות, אבל אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְיָ, שיר הקדושה שהיינו שרים על ציון, על השראת השכינה שבה, רוח הקודש והנבואה, כבוד ה' וניסיו, והתורה והעבודה שהיו בה, איך נשיר את כל זה עַל (-אודות) אַדְמַת אֵל נֵכָר, שאינה מסוגלת וראויה לכל הענינים הרוחניים הנשגבים הללו.

(ה) אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם, תִּשְׁכַּח יְמִינִי, כי כשם שיד ימינו של האדם מוכנה תמיד לכל פעולה ועסק שיעשה, ואינו יכול לשכוח אותה אף פעם, כך ירושלים היא החביבה עלינו בכל זמן ובכל עסק, ולא נשכח אותה לעולם.