שיעור 652, ספר תהילים, פרק קמד, יג-טו

(יג) מְזָוֵ֣ינוּ מְלֵאִים֮ מְפִיקִ֥ים מִזַּ֗ן אֶ֫ל זַ֥ן צֹאונֵ֣נוּ מַֽ֭אֲלִיפוֹת מְרֻבָּב֗וֹת בְּחֽוּצוֹתֵֽינוּ׃

(יד) אַלּוּפֵ֗ינוּ מְֽסֻבָּ֫לִ֥ים אֵֽין־פֶּ֭רֶץ וְאֵ֣ין יוֹצֵ֑את וְאֵ֥ין צְ֝וָחָ֗ה בִּרְחֹֽבֹתֵֽינוּ׃

(טו) אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם שֶׁכָּ֣כָה לּ֑וֹ אַֽשְׁרֵ֥י הָ֝עָ֗ם שֱׁיְהוָ֥ה אֱלֹהָֽיו׃

(יג) מְזָוֵינוּ מְלֵאִים – כל זויות בתינו מלאים במזון, מְפִיקִים מִזַּן אֶל זַן – מוציאים את המזון מהזויות שהם שם, אל בעל הבית הזן את בני ביתו ואת העניים (כי יש אדם שיש לו עושר רב, ואין ה' משליטו במעשי ידיו ליהנות מהם, ולכן אומר שמלבד זה שהבית מלא, משליטו ה' על המזון להשתמש בו כראוי). צֹאונֵנוּ מתרבות מַאֲלִיפוֹת מְרֻבָּבוֹת – לאלפים ולרבבות בְּחוּצוֹתֵינוּ.

(יד) אַלּוּפֵינוּ – השוורים המלומדים לחרוש (כמו 'שְׁגַר אֲלָפֶיךָ'), מְסֻבָּלִים בעבודה מרובה שיש בשדותינו. ועל ידי זה שבנינו מיושרים כִּנְטִעִים, אֵין פֶּרֶץ – אין פירצה רעה, כי כולם שומרים דרכם כפי התורה, ועל ידי שבְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת, וְאֵין יוֹצֵאת – אין בת היוצאת לתרבות רעה, כי כולן צנועות, ועל ידי שמְזָוֵינוּ מְלֵאִים במזון, וְאֵין צְוָחָה של חסרון אוכל בִּרְחֹבֹתֵינוּ.

(טו) אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ, שיש לו את כל המעלות שאמר למעלה, "בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם, בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל, מְזָוֵינוּ מְלֵאִים", אולם אַשְׁרֵי הָעָם – עיקר האושר של העם הוא בכך שֱׁיְיָ אֱלֹהָיו, כי כל הטובות הללו באו אלינו בגלל שאנו עמו וצאן מרעיתו, והוא מתהלך בתוכינו.