שיעור 66, ספר דניאל, פרק ז, ב-ד
ב עָנֵ֤ה דָֽנִיֵּאל֙ וְאָמַ֔ר חָזֵ֥ה הֲוֵ֛ית בְּחֶזְוִ֖י עִם־לֵֽילְיָ֑א וַֽאֲר֗וּ אַרְבַּע֙ רוּחֵ֣י שְׁמַיָּ֔א מְגִיחָ֖ן לְיַמָּ֥א רַבָּֽא׃ ג וְאַרְבַּ֤ע חֵיוָן֙ רַבְרְבָ֔ן סָֽלְקָ֖ן מִן־יַמָּ֑א שָֽׁנְיָ֖ן דָּ֥א מִן־דָּֽא׃ ד קַדְמָֽיְתָ֣א כְאַרְיֵ֔ה וְגַפִּ֥ין דִּֽי־נְשַׁ֖ר לַ֑הּ חָזֵ֣ה הֲוֵ֡ית עַד֩ דִּֽי־מְּרִ֨יטוּ גַפַּ֜הּ וּנְטִ֣ילַת מִן־אַרְעָ֗א וְעַל־רַגְלַ֨יִן֙ כֶּֽאֱנָ֣שׁ הֳקִימַ֔ת וּלְבַ֥ב אֱנָ֖שׁ יְהִ֥יב לַֽהּ׃
֍ ֍ ֍
(ב) עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר, חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם לֵילְיָא – רואה הייתי בחזוני, שהוא לילה [כי לפעמים יחלום האדם בלילה, וייראה לו שהוא יום, אך כאן גם בעת החזיון ראה שהוא לילה], כדי לרמז על הגלויות, שהם חשוכות כלילה, וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָּא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא – והנה ארבע רוחות באות מארבע רוחות השמים, נושבות בים הגדול ונלחמות בו, וזהו רמז לארבעת המלכויות הגדולות, הקיימות תמיד, ובכל עת מלכות אחרת מצליחה במלחמתה לשלוט בעולם. וה'רוחות' מרמזות על השרים והמלאכים של אותן אומות בשמים, הנלחמים זה בזה.
(ג) ולאחר שראה את המלחמה בין ה'רוחות', רואה עתה את ציור המלכויות בארץ, וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן – והנה ארבע חיות גדולות סָלְקָן מִן יַמָּא – עולות מן הים, בזו אחר זו, כפי סדר המלכויות של אותן אומות, שָׁנְיָן דָּא מִן דָּא – שונות זו מזו, כי כל מלכות היתה בענין אחר ובהנהגה שונה.
(ד) קַדְמָיְתָא – החיה הראשונה שעלתה מן הים, המורה על המלכות הראשונה, היא מלכות בבל, היתה נדמית כְאַרְיֵה, שהוא הגבור שבחיות, וזו היתה המלכות החזקה ביותר מבין ארבעת המלכויות, וגם אשור ובבל היה סמל דגלם כדמות אריה, וְגַפִּין דִּי נְשַׁר לַהּ – ולאותה חיה היו כנפיים ככנפי הנשר, לרמז על מהירותם וקלותם לכבוש את העולם כולו, חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי מְּרִיטוּ גַפַּהּ – רואה הייתי את אותה מלכות עד זמן שכבר נמרטו כנפיה, כי בזמן בלשאצר [שאז ראה דניאל את החזיון] כבר לא עשו חייל, ולא פרשו כנפיהם להלחם באומות רחוקות, אלא אדרבה, מלכות מדי ופרס עמדו בשערי בבל להלחם בה, וּנְטִילַת מִן אַרְעָא – ראה בחזונו את הריגת בלשאצר, שניטל מן האדמה, וְעַל רַגְלַיִן כֶּאֱנָשׁ הֳקִימַת – וכבר לא היו משולים לאריה, אלא כאדם חלש העומד על רגליו, כך היתה מלכות זו קיימת באותו זמן רק על ארצות בבל וכשדים, וּלְבַב אֱנָשׁ יְהִיב לַהּ – ואחר כך נחלשו יותר, ונעשו רכי לב וחלשים כבני אדם, וכבר לא היו מנויים בין החיות הגדולות, במשל זה.
