שיעור 65, ספר דניאל, פרק ז, א

א בִּשְׁנַ֣ת חֲדָ֗ה לְבֵלְאשַׁצַּר֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל דָּֽנִיֵּאל֙ חֵ֣לֶם חֲזָ֔ה וְחֶזְוֵ֥י רֵאשֵׁ֖הּ עַֽל־מִשְׁכְּבֵ֑הּ בֵּאדַ֨יִן֙ חֶלְמָ֣א כְתַ֔ב רֵ֥אשׁ מִלִּ֖ין אֲמַֽר׃

֍           ֍            ֍

פרק ז לאחר שבפרקים הקודמים הובאו המעשים שאירעו לדניאל עצמו, מעתה והלאה יובאו דברי נבואותיו, והדברים כתובים בלשון של דניאל עצמו, שהוא עצמו כתב את הדברים כפי שראה אותם במראות הנבואה, מלבד הפסוק הראשון שכתוב בלשונם של אנשי כנסת הגדולה, שהם שסידרו את ספר דניאל.

(א) בִּשְׁנַת חֲדָה – בשנה הראשונה לְבֵלְאשַׁצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, דָּנִיֵּאל חֵלֶם חֲזָה – ראה בחלומו חזיון נבואה, וְחֶזְוֵי רֵאשֵׁהּ עַל מִשְׁכְּבֵהּ – והיה זה חזיון שבא מהראש, כלומר מהדעת והמח, בשונה מחלומות שוא הבאים מהלב וכלי הדם, כי היה זה חלום נבואי, בֵּאדַיִן חֶלְמָא כְתַב – מיד כשהקיץ מִשְּׁנָתוֹ כתב דניאל את החלום, כדי שלא ישתכח ממנו, רֵאשׁ מִלִּין אֲמַר – בראשונה, לפני שכתב את הדברים, אמר אותם בפיו, כי כן הוא הדין של הכותב כתבי הקודש ברוח הקודש, שצריך לאומרם תחילה בפה, ואחר כך לכותבם [וגם רמוז כאן כי את עיקרי הדברים של המלכויות העתידות לקום בעולם כבר ידע דניאל מחלומו של נבוכדנצר, וזהו 'ריש מילין', והיינו ראשי הדברים ותחילתם, ועתה נודעו לו הדברים בפרטיהם.