שיעור 660, ספר תהילים, פרק קמז, א-ד

(א) הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ כִּי־ט֭וֹב זַמְּרָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ כִּֽי־נָ֝עִ֗ים נָאוָ֥ה תְהִלָּֽה׃

(ב) בּוֹנֵ֣ה יְרֽוּשָׁלִַ֣ם יְהוָ֑ה נִדְחֵ֖י יִשְׂרָאֵ֣ל יְכַנֵּֽס׃

(ג) הָֽ֭רֹפֵא לִשְׁב֣וּרֵי לֵ֑ב וּ֝מְחַבֵּ֗שׁ לְעַצְּבוֹתָֽם׃

(ד) מוֹנֶ֣ה מִ֭סְפָּר לַכּֽוֹכָבִ֑ים לְ֝כֻלָּ֗ם שֵׁמ֥וֹת יִקְרָֽא׃

פרק קמז

לאחר שסיים את המזמור הקודם בכך שה' הוא 'אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן', ייחד את המזמור הבא לציון וירושלים:

(א) הַלְלוּ יָהּ, כִּי טוֹב זַמְּרָה אֱלֹהֵינוּ – הַזֶמֶר לאלוהינו, מצד השייכות המיוחדת שיש לו עמנו, והשגחתו הפרטית עלינו, הוא טוב מצד מהותו (ולשון 'זמר' חשובה יותר מ'תהילה', כי הזמר בא להודות על טובות מיוחדות ועודפות שה' עושה לנו, יותר מלשאר הברואים), כִּי נָעִים נָאוָה תְהִלָּה – התהילה על היופי והסדר שיש בהנהגה הטבעית שה' מנהיג בה את העולם כולו, היא נעימה ונאה.

(ב) והזמר והתהילה הללו הם על כך שבּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם הוא יְיָ בעצמו, בהשגחתו הפרטית, שתהיה לעיר אלהים קדושה, והוא בעצמו את נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס לתוכה.

(ג) הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב, והם ישראל שליבם נשבר מרוב צרות, וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם – חובש הוא את העצב שבליבם, כי תחת העצב ימלא את ליבם שמחה וגיל.

(ד) והנהגת ה' עם הגוים היא על ידי מערכת הכוכבים הממונים על ההנהגה הטבעית, ובהנהגה זו אין ה' מראה כל כך את גבורתו ותפארתו, שהרי מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים – יש מספר מסוים לכוכבים, שאינו משתנה, לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא – לכל אחד מהכוכבים יש שם מסוים המורה על פעולתו, וכל אחד ממונה על כח מסוים (שאת אותו כח הוא מקבל מאת ה' כדי שישפיע על העולם, בלא שתהיה לכוכב עצמו בחירה בדבר), נמצא שהם קצובים ומנויים בכמותם ובאיכותם.