י לָכֵן֩ אֶתֵּ֨ן אֶת־נְשֵׁיהֶ֜ם לַֽאֲחֵרִ֗ים שְׂדֽוֹתֵיהֶם֙ לְי֣וֹרְשִׁ֔ים כִּ֤י מִקָּטֹן֙ וְעַד־גָּד֔וֹל כֻּלֹּ֖ה בֹּצֵ֣עַ בָּ֑צַע מִנָּבִיא֙ וְעַד־כֹּהֵ֔ן כֻּלֹּ֖ה עֹ֥שֶׂה שָּֽׁקֶר׃ יא וַיְרַפּ֞וּ אֶת־שֶׁ֤בֶר בַּת־עַמִּי֙ עַל־נְקַלָּ֔ה לֵאמֹ֖ר שָׁל֣וֹם ׀ שָׁל֑וֹם וְאֵ֖ין שָׁלֽוֹם׃ יב הֹבִ֕שׁוּ כִּ֥י תֽוֹעֵבָ֖ה עָשׂ֑וּ גַּם־בּ֣וֹשׁ לֹֽא־יֵבֹ֗שׁוּ וְהִכָּלֵם֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ לָכֵ֞ן יִפְּל֣וּ בַנֹּֽפְלִ֗ים בְּעֵ֧ת פְּקֻדָּתָ֛ם יִכָּֽשְׁל֖וּ אָמַ֥ר יְהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
(י) וכיון שהחטאים שלהם אינם מצד התאווה, שאז היתה תקווה שיתעוררו על ידי מוסר הנביאים ותוכחת התורה, אלא מצד הכפירה, ובאופן זה אין להם תקנה, כפי שאין תקנה לחולה החושב שהוא בריא ואינו טורח לרפא את עצמו, לָכֵן אֶתֵּן אֶת נְשֵׁיהֶם לַאֲחֵרִים, שְׂדוֹתֵיהֶם לְיוֹרְשִׁים, כִּי מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל כֻּלֹּה בֹּצֵעַ בָּצַע – גוזלים ממון, מִנָּבִיא שקר וְעַד כֹּהֵן לעבודה זרה, במקום שהנביא יאמר להם דברי מוסר והכהן ילמד אותם תורה, כֻּלֹּה עֹשֶׂה שָּׁקֶר.
(יא) ואותם נביאי שקר וכהנים, במקום שיתנו לעם את הרפואה האמיתית והקשה שהם זקוקים לה, וַיְרַפּוּ אֶת שֶׁבֶר בַּת עַמִּי עַל נְקַלָּה – רוצים הם לרפא את שברם בדבר קל, בדיבור בלבד, לֵאמֹר להם שָׁלוֹם שָׁלוֹם – הכל יבוא בשלום, ואין לכם לחשוש משום דבר, אך אין האמת כדבריהם, וְאֵין שָׁלוֹם – אך האמת היא שאין כל שלום, וזקוקים הם לרפואה.
(יב) ואמנם היתה להם תקוה, הֹבִשׁוּ – אם היו מתביישים על כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ, ויתנו מעצמם לב לשוב בתשובה, אך אין הדבר כן, אלא גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבֹשׁוּ מעצמם, וְהִכָּלֵם מאחרים לֹא יָדָעוּ, לָכֵן יִפְּלוּ בַנֹּפְלִים כדרך שהולכים כמה בני אדם יחד ומחזיקים זה בזה, שאם יפול הראשון יזהרו השאר, אך אם כולם עיורים יפלו כולם בעקבותיו, כך יארע להם, בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יִכָּשְׁלוּ זה בזה, ונביאי השקר והכהנים ייענשו על שבגללם נפלו עם ה', אָמַר ה'.
