שיעור 85, ספר שופטים, פרק כ, כז-לה

כז וַיִּשְׁאֲל֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּֽה֑' וְשָׁ֗ם אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית הָֽאֱלֹהִ֔ים בַּיָּמִ֖ים הָהֵֽם׃ כח וּ֠פִֽינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָ֨ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֜ן עֹמֵ֣ד ׀ לְפָנָ֗יו בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֮ לֵאמֹר֒ הַֽאוֹסִ֨ף ע֜וֹד לָצֵ֧את לַמִּלְחָמָ֛ה עִם־בְּנֵֽי־בִנְיָמִ֥ן אָחִ֖י אִם־אֶחְדָּ֑ל וַיֹּ֤אמֶר ה֙' עֲל֔וּ כִּ֥י מָחָ֖ר אֶתְּנֶ֥נּוּ בְיָדֶֽךָ׃ כט וַיָּ֤שֶׂם יִשְׂרָאֵל֙ אֹֽרְבִ֔ים אֶל־הַגִּבְעָ֖ה סָבִֽיב׃ ל וַיַּֽעֲל֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־בְּנֵ֥י בִנְיָמִ֖ן בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י וַיַּֽעַרְכ֥וּ אֶל־הַגִּבְעָ֖ה כְּפַ֥עַם בְּפָֽעַם׃ לא וַיֵּֽצְא֤וּ בְנֵֽי־בִנְיָמִן֙ לִקְרַ֣את הָעָ֔ם הָנְתְּק֖וּ מִן־הָעִ֑יר וַיָּחֵ֡לּוּ לְהַכּוֹת֩ מֵֽהָעָ֨ם חֲלָלִ֜ים כְּפַ֣עַם ׀ בְּפַ֗עַם בַּֽמְסִלּוֹת֙ אֲשֶׁ֨ר אַחַ֜ת עֹלָ֣ה בֵֽית־אֵ֗ל וְאַחַ֤ת גִּבְעָ֨תָה֙ בַּשָּׂדֶ֔ה כִּשְׁלֹשִׁ֥ים אִ֖ישׁ בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ לב וַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֔ן נִגָּפִ֥ים הֵ֛ם לְפָנֵ֖ינוּ כְּבָרִֽאשֹׁנָ֑ה וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל אָֽמְר֗וּ נָנ֨וּסָה֙ וּֽנְתַקְּנ֔וּהוּ מִן־הָעִ֖יר אֶל־הַֽמְסִלּֽוֹת׃ לג וְכֹ֣ל ׀ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל קָ֚מוּ מִמְּקוֹמ֔וֹ וַיַּֽעַרְכ֖וּ בְּבַ֣עַל תָּמָ֑ר וְאֹרֵ֧ב יִשְׂרָאֵ֛ל מֵגִ֥יחַ מִמְּקֹמ֖וֹ מִמַּ֥עֲרֵה גָֽבַע׃ לד וַיָּבֹאוּ֩ מִנֶּ֨גֶד לַגִּבְעָ֜ה עֲשֶׂרֶת֩ אֲלָפִ֨ים אִ֤ישׁ בָּחוּר֙ מִכָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל וְהַמִּלְחָמָ֖ה כָּבֵ֑דָה וְהֵם֙ לֹ֣א יָֽדְע֔וּ כִּֽי־נֹגַ֥עַת עֲלֵיהֶ֖ם הָֽרָעָֽה׃ לה וַיִּגֹּ֨ף ה֥' ׀ אֶֽת־בִּנְיָמִן֮ לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וַיַּשְׁחִיתוּ֩ בְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל בְּבִנְיָמִן֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עֶשְׂרִ֨ים וַֽחֲמִשָּׁ֥ה אֶ֛לֶף וּמֵאָ֖ה אִ֑ישׁ כָּל־אֵ֖לֶּה שֹׁ֥לֵֽף חָֽרֶב׃

֍           ֍            ֍

(כז) וַיִּשְׁאֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּה' – באורים ותומים, ובפעם הזו שאלו כראוי, כי מתנאי השאלה שישאלו לפני ארון הברית, וְשָׁם היה אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים בַּיָּמִים הָהֵם.

(כח) וכן מתנאי השאלה שישאלו את הכהן הגדול, וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם, ומשמש בכהונה גדולה, ושאלתם היתה לֵאמֹר, הַאוֹסִף עוֹד לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי, אִם אֶחְדָּל, וכיון ששאלו כהוגן, נענו כהוגן, וַיֹּאמֶר ה', עֲלוּ, כִּי מָחָר אֶתְּנֶנּוּ בְיָדֶךָ.

(כט) וַיָּשֶׂם יִשְׂרָאֵל אֹרְבִים אֶל הַגִּבְעָה בכמה מקומות, סָבִיב לגבעה.

(ל) וַיַּעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַיַּעַרְכוּ את הקרב אֶל הַגִּבְעָה כְּפַעַם בְּפָעַם – כפי שעשו בפעמיים הקודמות.

(לא) וַיֵּצְאוּ בְנֵי בִנְיָמִן לִקְרַאת הָעָם, הָנְתְּקוּ – התנתקו והתרחקו בני בנימין מִן הָעִיר, וַיָּחֵלּוּ לְהַכּוֹת מֵהָעָם חֲלָלִים כְּפַעַם בְּפַעַם – כפי שהיה בפעמיים הראשונות, בַּמְסִלּוֹת אֲשֶׁר אַחַת עֹלָה בֵית אֵל וְאַחַת גִּבְעָתָה, בַּשָּׂדֶה, והיכו אנשי בנימין כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל.

(לב) וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי בִנְיָמִן בליבם, נִגָּפִים הֵם לְפָנֵינוּ, כְּבָרִאשֹׁנָה, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ נָנוּסָה – נעשה עצמינו כבורחים מפני אנשי בנימין, וּנְתַקְּנוּהוּ – ועל ידי זה נרחיק אותם מִן הָעִיר אֶל הַמְסִלּוֹת.

(לג) וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קָמוּ מִמְּקוֹמוֹ – אחרי שמקצת מאנשי ישראל עשו עצמם כבורחים, עמדו כל מחנה ישראל למלחמה, וַיַּעַרְכוּ – הכינו עצמם לקרב בְּבַעַל תָּמָר, מצפון לארץ בנימין, וְאֹרֵב יִשְׂרָאֵל מֵגִיחַ מִמְּקֹמוֹ מִמַּעֲרֵה גָבַע, שבצד מערב לבנימין.

(לד) ולאחר שמחנה ישראל והאורב עמדו מצפון וממערב לארץ בנימין, וַיָּבֹאוּ עוד אנשים מישראל מִנֶּגֶד לַגִּבְעָה, בצד מערב, עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל יִשְׂרָאֵל, וְהַמִּלְחָמָה כָּבֵדָה, וְהֵם – אנשי בנימין, לֹא יָדְעוּ כִּי נֹגַעַת עֲלֵיהֶם הָרָעָה – קרובה הרעה לבוא עליהם.

(לה) וַיִּגֹּף ה' אֶת בִּנְיָמִן לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל בפעם ההיא, עד שבסיום המלחמה וַיַּשְׁחִיתוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּבִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף וּמֵאָה אִישׁ, כָּל אֵלֶּה שֹׁלֵף חָרֶב.