שיעור 88, ספר דניאל, פרק ט, טו-יט
טו וְעַתָּ֣ה ׀ אֲדֹנָ֣י אֱלֹהֵ֗ינוּ אֲשֶׁר֩ הוֹצֵ֨אתָ אֶֽת־עַמְּךָ֜ מֵאֶ֤רֶץ מִצְרַ֨יִם֙ בְּיָ֣ד חֲזָקָ֔ה וַתַּֽעַשׂ־לְךָ֥ שֵׁ֖ם כַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה חָטָ֖אנוּ רָשָֽׁעְנוּ׃ טז אֲדֹנָ֗י כְּכָל־צִדְקֹתֶ֨ךָ֙ יָֽשָׁב־נָ֤א אַפְּךָ֙ וַחֲמָ֣תְךָ֔ מֵעִֽירְךָ֥ יְרֽוּשָׁלִַ֖ם הַר־קָדְשֶׁ֑ךָ כִּ֤י בַֽחֲטָאֵ֨ינוּ֙ וּבַֽעֲו͏ֹנ֣וֹת אֲבֹתֵ֔ינוּ יְרֽוּשָׁלִַ֧ם וְעַמְּךָ֛ לְחֶרְפָּ֖ה לְכָל־סְבִֽיבֹתֵֽינוּ׃ יז וְעַתָּ֣ה ׀ שְׁמַ֣ע אֱלֹהֵ֗ינוּ אֶל־תְּפִלַּ֤ת עַבְדְּךָ֙ וְאֶל־תַּ֣חֲנוּנָ֔יו וְהָאֵ֣ר פָּנֶ֔יךָ עַל־מִקְדָּֽשְׁךָ֖ הַשָּׁמֵ֑ם לְמַ֖עַן אֲדֹנָֽי׃ יח הַטֵּ֨ה אֱלֹהַ֥י ׀ אָזְנְךָ֮ וּֽשְׁמָע֒ פְּקַ֣ח עֵינֶ֗יךָ וּרְאֵה֙ שֹֽׁמְמֹתֵ֔ינוּ וְהָעִ֕יר אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שִׁמְךָ֖ עָלֶ֑יהָ כִּ֣י ׀ לֹ֣א עַל־צִדְקֹתֵ֗ינוּ אֲנַ֨חְנוּ מַפִּילִ֤ים תַּֽחֲנוּנֵ֨ינוּ֙ לְפָנֶ֔יךָ כִּ֖י עַל־רַֽחֲמֶ֥יךָ הָֽרַבִּֽים׃ יט אֲדֹנָ֤י ׀ שְׁמָ֨עָה֙ אֲדֹנָ֣י ׀ סְלָ֔חָה אֲדֹנָ֛י הַֽקְשִׁ֥יבָה וַֽעֲשֵׂ֖ה אַל־תְּאַחַ֑ר לְמַֽעַנְךָ֣ אֱלֹהַ֔י כִּֽי־שִׁמְךָ֣ נִקְרָ֔א עַל־עִֽירְךָ֖ וְעַל־עַמֶּֽךָ׃
֍ ֍ ֍-
(טו) וְעַתָּה, שאנו כבר בגלות הזו וקיבלנו את עונשינו, אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ אֶת עַמְּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה אף על פי שלא היו ראויים לכך, וַתַּעַשׂ לְךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה – הוצאת אותם רק למען שמך הגדול, הגם שבאותו זמן שהיינו במצרים גם כן חָטָאנוּ ורָשָׁעְנוּ, ואם כן כל שכן עתה, שכבר התפרסם שמך בעולם יותר, ראוי שתגאל אותנו למען שמך.
(טז) אֲדֹנָי, כְּכָל צִדְקֹתֶךָ – כפי שנהגת עמנו בצדקה, לגאול אותנו בלא שנהיה ראויים לכך, כי מידת הצדקה העליונה לא תשקיף על המעשים והזכות, אלא מיטיב ה' עם האדם אף שאינו ראוי לכך, יָשָׁב נָא אַפְּךָ וַחֲמָתְךָ מֵעִירְךָ יְרוּשָׁלִַם הַר קָדְשֶׁךָ, ובזכות זאת שתחוס על ירושלים והר ציון תגאל אותנו, כִּי בַחֲטָאֵינוּ וּבַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵינוּ יְרוּשָׁלִַם וְעַמְּךָ לְחֶרְפָּה לְכָל סְבִיבֹתֵינוּ, ויש בכך חילול שם ה'.
(יז) וְעַתָּה, שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו, ובזכות התפילה תמהר לגאול את ישראל, וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם, ועשה זאת לְמַעַן אֲדֹנָי, שלא יתחלל שמך בעולם.
(יח) וכנגד מה שביקש שישמע ה' את תפילתו, מוסיף ואומר, הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע, וכנגד מה שביקש שיעשה זאת ה' מחמת חילול המקדש וירושלים מוסיף ואומר, פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ, וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ, וכיון ששם ה' קרוי על העיר, יש חילול ה' בכך שהעיר חריבה ושוממה, כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, מאחר ואין לנו זכויות כלל, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים.
(יט) אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, כלומר, תסלח לנו למען שמך, והוסיף לבקש את עיקר תפילתו, שלא יאריך זמן הגלות הקצוב, ועל כך אמר אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה, וַעֲשֵׂה את הגאולה תיכף, ואַל תְּאַחַר – אל תאריך מחמת עוונותינו את זמן הגלות שנקצב על ידי ירמיהו הנביא, וכל זה תעשה לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ, וגם גאולת ישראל, וגם בנין ירושלים והמקדש יהיו למען כבוד שם ה'.
