יום שישי
י' כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 95, מסכת יבמות, פרק עשירי

שנינו במשנה, 'וּצְרִיכָה גֵּט מִזֶּה וּמִזֶּה'. מבררת הגמרא, בִּשְׁלָמָא מֵרִאשׁוֹן תִּיבָּעֵי גֵּט – מובן הטעם לכך שהיא צריכה גט מהראשון, כיון שהוא בעלה, ואין נישואים אלו פוקעים ללא גט, אֶלָּא מִשֵּׁנִי, אַמַּאי – מדוע זקוקה היא לגט, הרי זְנוּת בְּעָלְמָא הוּא – אין זו אלא זנות, שהרי לא חלו קידושיו כלל.
מתרצת הגמרא, אָמַר רַב הוּנָא, גְּזֵירָה היא שגזרו חכמים, שֶׁמָּא יטעו בני אדם ויֹאמְרוּ, גֵּרֵשׁ זֶה – הראשון, וְנָשָׂא זֶה – השני, וְנִמְצֵאת אֵשֶׁת אִישׁ יוֹצֵאת בְּלֹא גֵּט.
מקשה הגמרא, אִי הָכִי – אם אכן זהו החשש, כיצד נבאר את הסֵיפָא, דְּקָתָּנֵי – שכך שנינו בה, אָמְרוּ לָהּ שני עדים מֵת בַּעֲלִיךְ, וְנִתְקַדְּשָׁה, וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעֲלָהּ, מוּתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ, הָכָא נַמִּי נֵימָא – גם כאן נאמר גְּזֵירָה זו, שֶׁמָּא יטעו בני אדם ויֹאמְרוּ, גֵּרֵשׁ זֶה – הראשון, וְקִדֵּשׁ זֶה – השני, וְנִמְצֵאת אֵשֶׁת אִישׁ יוֹצֵאת בְּלֹא גֵּט. מתרצת הגמרא, בסֵיפָא אין חשש כזה, כיון דאָמְרֵי – יאמרו בני אדם, קִידּוּשֵׁי טָעוּת הֲווֹ – קידושין של השני היו קידושי טעות, ולכן לא היתה צריכה גט כדי לצאת ממנו, ולחזור לבעלה הראשון.
תמהה הגמרא, אם כן רֵישָׁא נַמִּי אָמְרֵי – גם ברישא יאמרו בני אדם שנישואי השני נִישּׂוּאֵי טָעוּת הֲווֹ, ומדוע הצריכוה גט. מתרצת הגמרא, אֶלָּא זהו הטעם והחילוק בין הרישא לסיפא, רֵישָׁא דְּעָבְדָּא אִיסּוּרָא – ברישא, שכבר נישאה לשני, ועשתה בכך איסור [הגם שהיתה שוגגת או אנוסה], קַנְסוּהָ רַבָּנָן – קנסו אותה חכמים והצריכוה גט מהשני. אבל סֵיפָא, דְּלֹא עָבְדָא אִיסּוּרָא – שעדיין לא עשתה שום איסור, שהרי רק התקדשה לשני ולא נישאה לו, לֹא קַנְסוּהָ רַבָּנָן – לא קנסו אותה חכמים להצריכה גט משני.

עוד שנינו במשנה, 'וְאֵין לָהּ כְּתוּבָּה'. מבארת הגמרא את הטעם לכך, שהרי מַאי טַעְמָא תַּקִּינוּ רַבָּנָן כְּתוּבָּה – מהו הטעם שתקנו חכמים כתובה לכל אשה, זהו כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא האשה קַלָּה בְּעֵינָיו של בעלה לְהוֹצִיאָהּ, אלא ידע שהוא צריך לשלם לה דמי כתובתה, ומתוך כך לא ימהר לגרשה, אבל הָכָא – כאן, באשה שנאסרה על בעלה, אדרבה, ראוי שתְּהֵא קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ, ולא ישהה עמה באיסור.
עוד שנינו, 'וְלֹא מְזוֹנוֹת, וְלֹא פֵּירוֹת, וְלֹא בְּלָאוֹת'. מבררת הגמרא, מַאי טַעְמָא – מה הטעם לדין זה, ומבארת, תְּנַאי כְּתוּבָּה – התנאים הנוספים הכתובים בכתובה, כִּכְתוּבָּה דָּמִי – דינם כמו עיקר דמי הכתובה, וְכֵיוָן דְּלֵית לָהּ כְּתוּבָּה – ומאחר ואין לה דמי כתובה, ומהטעם שהתבאר לעיל, שתהא קלה בעיניו להוציאה, לֵית לָהּ תְּנַאי – אין לה גם את הדברים הנובעים מכח תנאי כתובה.
מבאר הרי"ף מה הם אותם דברים שהוזכרו במשנה: 'וְלֹא פֵּירוֹת', פֵּרוּשׁ, פֵּירוֹת שֶׁאָכַל הַבַּעַל מִנִּכְסֵי מְלוֹג, לְאַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת לַשֵּׁנִי וקודם שבא הראשון, שבאותו זמן חשבו שאלו נישואין כשרים ולכן אכל את פירות נכסי המלוג שלה, ואף שהתברר עתה שלא היתה נשואה לו מעולם, אינו צריך להחזיר לה את הפירות שאכל. 'וְלֹא בְּלָאוֹת', כלומר, מַה שֶּׁבָּלָה מִנִּכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל וְאָבַד לְגַמְרֵי, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם לָהּ תַּחְתָּיו, בשונה מכל אשה המתאלמנת או מתגרשת, שנוטלת מנכסי בעלה את שווי נכסי צאן הברזל שלה כפי שהיו שוים בשעה שנשאה. אֲבָל בְּלָאוֹת של נכסי צאן ברזל שֶׁהֵן עדיין קַיָּימִין, יֵשׁ לָהּ, וְנוֹטַלְתָּן, כִּדְגַרְסִינָן בִּכְתוּבּוֹת בְּפֶרֶק אַלְמָנָה נִיזּוֹנֵית (קא.), הַיּוֹצֵאת – אשה שבעלה מגרשה מִשּׁוּם שֵׁם רַע שיצא עליה, נוֹטֶלֶת מַה שֶׁבְּפָנֶיהָ – לוקחת עמה את אותם נכסים שהכניסה לבעלה אם הם קיימים עדיין, וְיוֹצְאָה, ואמרה שם הגמרא, מְסַיְּיעָא לֵיהּ – דין זה מסייע לְדברי רַב הוּנָא, דְּאָמַר, אשה שזִינְּתָה, לֹא הִפְסִידָה את בְּלָאוֹתֶיהָ הקַיָּימִין אלא נוטלתן ויוצאת.
שנינו ביְרוּשַׁלְמִי (ה"א) בענין זה, 'וְלֹא פֵּירוֹת', אָמַר רַבִּי אָבִינָא, שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ פֵּירוֹת שֶׁאָכַל, וכמו שהתבאר. מוסיף הירושלמי, הֲדָא דְּתֵימָא – דין זה שאמרנו, היינו בְּאופן שֶׁאָכַל עַד שֶׁלֹּא [-קודם ש]בָּא הָרִאשׁוֹן, כיון שבאותו זמן אכלם בהיתר, כיון שהיו סבורים שהראשון מת ונישואיה לשני הם כדין, אֲבָל אִם אָכַל מִשֶּׁבָּא הָרִאשׁוֹן, מוֹצִיאָה ממנו האשה פירות אלו, כיון שאכלם שלא כדין. עוד שנינו לגבי כתובה ומזונות ושאר תנאי כתובה, 'וְאִם נָטְלָה מִזֶּה וּמִזֶּה, תַּחֲזוֹר'. ומבאר הירושלמי, הֲדָא דְּתֵימָא – דין זה שאמרנו היינו בְּאופן שֶׁנָּטְלָה כְּתוּבָּה אוֹ מְזוֹנוֹת מִשֶּׁבָּא – לאחר שבא רִאשׁוֹן, שצריכה להחזירם, אֲבָל אִם נָטְלָה דברים אלו עַד שֶׁלֹּא בָּא הָרִאשׁוֹן, כגון שגירשה השני קודם לכן ונתן לה כתובתה, או שנתן לה מזונות ואכלה, כְּמָּה דְּלֹא מַפְקָא מִינֵּיהּ – כמו שהיא אינה מוציאה ממנו כעת מה שאכל לפני שבא הראשון, כָּךָ לֹא מַפִּיק מִינַּהּ – כך הוא אינו יכול להוציא ממנה מה שאכלה קודם אותו זמן.

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?