שער הנדיבות (ט)
פרק שבעה עשר – שער הנדיבות
יהא האדם נדיב בגופו, לטרוח עבור כל אדם, לסבול משאם ולהצטער בצרתם, להתפלל בעדם ולשמח בשמחתם, לבקר חולים ולעשות חסד עם המתים. וביותר צריך להיות נדיב בחכמת תורתו, ללמד לכל אדם דעת, ולהמשיך את לבם לאביהם שבשמים. וזו הנדיבות הגדולה שבכל מיני הנדיבות – המתנדב לאדם להביאו לחיי העולם הבא.
"לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹר"
(משלי ב כ)
