שער הנדיבות (י)
פרק שבעה עשר – שער הנדיבות
אף על פי שמידת הנדיבות היא מדה טובה, צריך האדם להזהר שלא יהא פזרן להשיג תאווֹת לבו במיני מאכל ומשתה, ולעשות בגדים יקרים, ולפזר ממונו במיני תחבולות שאינן מביאות ליראת שמים. וצריך נדיב הלב שלא לפזר לריק, ושלא לרדוף אחר תאוות המביאות כל רע. אך ידקדק להיות וותרן לעניים הטובים, להלבישם ולהאכילם מן המיטב, ויהיה שכרו טוב הצפון בעדו, אשר 'עין לא ראתה אלקים זולתך, יעשה למחכה לו'.
"לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹר"
(משלי ב כ)
