תורת הבית, פרק ארבעה עשר (ב)
כפי שהתבאר, צריך כל אדם לשמור על זמנו מכל משמר, שלא יוציא שום יום בבטלה. אמנם מי שהוא בן תורה צריך להזהר בזה יותר משאר בני אדם, מכמה טעמים: א. אדם שיש לו כמה פועלים, מהם העושים מלאכות גסות ופשוטות, ומהם העושים מלאכות עדינות ויקרות, בודאי שאם יתבטלו מעבודתם – גדול ההפסד והנזק של הפועל העוסק במלאכות יקרות. ואף כאן, בן תורה יכול לתקן במצוותיו ותורתו של יום אחד הרבה מאד, בכמות ובאיכות, ולכן אם הוא מתבטל מהתורה, התביעה עליו גדולה יותר.
"וְהָאֱמֶת בִּלְתִּי שׁוּם סָפֵק כְּלָל, שֶׁאִם הָיָה הָעוֹלָם כּוּלוֹ מִקָּצֶה עַד קָצֵהוּ פָּנוּי
חַס וְשָׁלוֹם אַף רֶגַע אֶחָד מַמָּשׁ מֵהָעֵסֶק וְהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁלָּנוּ בַּתּוֹרָה, כְּרֶגַע הָיוּ נֶחְרָבִים כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהָיוּ לְאֶפֶס וָתֹהוּ חַס וְשָׁלוֹם".
(נפש החיים)
חַס וְשָׁלוֹם אַף רֶגַע אֶחָד מַמָּשׁ מֵהָעֵסֶק וְהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁלָּנוּ בַּתּוֹרָה, כְּרֶגַע הָיוּ נֶחְרָבִים כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהָיוּ לְאֶפֶס וָתֹהוּ חַס וְשָׁלוֹם".
(נפש החיים)
