תפילת שחרית, תחנון (פט)

תחנון

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל גָּד החוזה (-שבא אליו לשאלו בשם ה' – לאחר שֶׁסָפַר את ישראל – איזה עונש הוא בוחר: דֶבֶר (-מגיפה), חרב, או רעב): אכן צַר לִי מְאֹד לקבל כל אחד מהם (-כי אף הקטנה שבהם קשה מאד), אך מוטב נִפְּלָה נָּא בְיַד יְהֹוָה (-מכת דֶבֶר), כִּי הרי רַבִּים רַחֲמָיו ורחם ירחם, וּבְיַד אָדָם (-שאין בהם רחמים) אַל אֶפֹּלָה.

ה' רַחוּם וְחַנּוּן מתוודה אני כי אכן חָטָאתִי לְפָנֶיךָ, אך אתה יְהֹוָה שהנך מָלֵא רַחֲמִים, אנא רַחֵם עָלַי וְקַבֵּל את תַּחֲנוּנָי (-לקבל תשובתי ולא להענישני).

יְהֹוָה! גם כאשר תחפוץ להענישני אנא – אַל בְּאַפְּךָ ובכעסך תוֹכִיחֵנִי ותענישני, וְאַל בַּחֲמָתְךָ ובזעמך תְיַסְּרֵנִי – תביא עלי יסורים (-כי אם בנחת מתוך רחמים וחמלה כאשר יְיַסֵר איש את בנו).

חָנֵּנִי יְהֹוָה במתנת חנם ורחם עלי שלא ליסרני, כִּי אֻמְלַל – חלש ודל כח אָנִי, רְפָאֵנִי יְהֹוָה מהיסורים והמכות שכבר קבלתי, כִּי כבר נִבְהֲלוּ ונזדעזעו עֲצָמָי (-עצמותי) מגודל היסורים.