(107) שער התבונה, פרק ט

וְאַגַּב נְבָאֵר מְעַט מִדַּת הַבִּטָּחוֹן וְנָבוֹא אַחַר כָּךְ לְעִנְיָנֵנוּ. דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אָמַר: "בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה". מִתְּחִלָּה הִזְהִיר אֶת הָאָדָם בְּמִדַּת הַבִּטָּחוֹן וְאַחַר כָּךְ עַל עֲשִׂיַּת הַטּוֹב, כִּי הוּא כִּיסוֹד חָזָקּ, שֶׁיּוּכַל לְהִבָּנוֹת עָלָיו כָּל בִּנְיָן. לְמָשָׁל, הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה צִוְּתָה אוֹתָנוּ שֶׁנִּזָּהֵר בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה תָּמִיד, וּלְפָחוֹת בִּקְבִיעוּת עִתִּים לַתּוֹרָה, וְכֵן בִּנְתִינַת הַצְּדָקָה, וְכַדּוֹמֶה מֵעִנְיְנֵי הַמִּצְוֹת, אֲשֶׁר יֵרָאֶה לִכְאוֹרָה הֶפְסֵד לָאָדָם עַל יְדֵי זֶה בְּמָמוֹנוֹ. וְהַיֵּצֶר הָרָע מְסִיתוֹ לֵאמֹר: פֶּן מָה אֶעֱשֶׂה בְּאַחֲרִיתִי, אִם לֹא אֶשְׁתַּדֵּל בְּיוֹתֵר בְּעִנְיַן עֲסָקַי, וּבִפְרָט בְּעֵת זוֹ שֶׁמֻּכְשֶׁרֶת בְּיוֹתֵר לִסַּע וְלֵילֵךְ לְשָׁם וּלְשָׁם, וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתַי? וּמִשְׁתַּדֵּל לְהַפְרִיעַ מִמֶּנּוּ עַל יְדֵי זֶה הָעֵת הַקְּבוּעָה לַתּוֹרָה. וְכֵן מִנְּתִינַת הַצְּדָקָה עַל יְדֵי טְעָנוֹת אֵלּוּ וְכַדּוֹמֶה לָזֶה. לְכָךְ בָּא הַכָּתוּב כְּמַזְהִיר: "בְּטַח בַּה"', שֶׁהוּא בְּוַדַּאי יַשְׁלִים לְךָ אֶת כָּל הָרָאוּי לָבוֹא לְךָ. "וַעֲשֵׂה טוֹב", עַל יְדֵי זֶה תּוּכַל לַעֲשׂוֹת כָּל טוֹב. וְכַמֻּזְכָּר בִּירוּשַׁלְמִי וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: בְּאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹמֵד וַהֲווֹ צָוְחִין לֵהּ בִּפְרַגְּמַטְיָא (פֵּרוּשׁ: שֶׁהָיוּ צוֹעֲקִים הַקּוֹנִים שֶׁיָּבוֹא עִם סְחוֹרָתוֹ לִמְכֹּר) וַהֲוָה אָמַר: לֵית אֲנָא מְבַטֵֹּל עֹנָתִי, אִין חָמֵי לְמֵיתֵי מֵיתֵי הוּא, (וְזֶה לְשׁוֹן "קָרְבַּן הָעֵדָה": וְהָיָה אוֹמֵר: אֵין אֲנִי מְבַטֵּל הַשָּׁעָה, שֶׁקָּבַעְתִּי לְלִמּוּד הַתּוֹרָה בִּשְׁבִיל הַרְוָחַת מָמוֹן, אִם רָאוּי שֶׁיָּבוֹא לִי רֶוַח, יָבוֹא הוּא מֵעַצְמוֹ מֵהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף לְאַחַר שֶׁאֶגְמֹר קְבִיעַת לִמּוּדִי).