109. יום כפור (ד)

בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים יֹאמַר הָאָדָם אֶת כָּל הַתְּפִלּוֹת וְהַתַּחֲנוּנִים בְּלֵב נִשְׁבַּר, בֶּאֱמֶת וּבְכַוָּנָה נְכוֹנָה, כִּי הַהַכְנָעָה הִיא עִקָּר גָּדוֹל מְאֹד לְטַהֵר אֶת הָאָדָם, וְשֶׁיִּתְקַבְּלוּ תְּפִלּוֹתָיו. וְלָכֵן, לֹא יָרִים קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת, אֶלָּא כָּל תְּפִלּוֹתָיו יִהְיוּ בְּשֵׁפֶל קוֹל, וּבְקוֹל בּוֹכִים. וְהִנֵּה, הַמֵּבִין בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, כַּאֲשֶׁר יָשִׂים אֶל לִבּוֹ וְיַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו מַה שֶׁהוּא אוֹמֵר, בְּהַעֲמִיק בְּכָל מִילָה לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ, וּבִהְיוֹת נֶגֶד עֵינָיו גְּדֻלַּת וְרוֹמֵמוּת מֶלֶךְ רָם וְנִשָּׂא, וּלְעֻמַּת זֹאת רוֹב שִׁפְלוּתוֹ וְדַלּוּתוֹ וְעֹצֶם חַטֹּאתָיו, יַרְבֶּה לְבָבוֹ לְהִכָּנַע וּלְהִתְמַרְמֵר, בִּבְכִי וְתַחֲנוּנִים יְדַבֵּר רָשׁ, אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה.

וְחוֹבַת כָּל אָדָם לִהְיוֹת יִרְאַת ה' עַל פָּנָיו תָּמִיד כָּל הַיּוֹם, וִידַמֶּה מַמָּשׁ כְּאִילּוּ הוּא עוֹמֵד לְמִשְׁפָּט לִפְנֵי מֶלֶךְ רָם וְנִשָּׂא, וְיַחְשֹׁב תָּמִיד מַחְשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת וּטְהוֹרוֹת, בְּאֹפֶן שֶׁיְּהֵא עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב שָׂמֵחַ, דּוֹאֵג וּבוֹטֵחַ.

וְלֹא יְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה אֲפִילוּ רֶגַע, אַךְ יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט, שֶׁלֹּא יַעֲמוֹד לִלְמֹד כָּל הַלַּיְלָה – פֶּן תִּכְבַּד עָלָיו עֲבוֹדַת הַיּוֹם, וְיָצָא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ. וְאִם יוּכַל, יַעֲמוֹד קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם, וְיַרְבֶּה בְּלִמּוּדִים, וּבְיוֹתֵר בִּתְפִלּוֹת וּבְתַחֲנוּנִים עַל חֶפְצֵי שָׁמַיִם, וְכָל מְגַמָּתוֹ וְכָל חֶפְצוֹ וּשְׁאֵלָתוֹ וּבַקָּשָׁתוֹ תִּהְיֶה, שֶׁיַּעַזְרֵהוּ הָאֵל עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמוֹ, לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנוֹ, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ.

֍֍֍

יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא יוֹם רָצוֹן יוֹתֵר מִכָּל הַיָּמִים, וְשַׁעֲרֵי רָצוֹן הֵם פְּתוּחִים, וְהַתְּפִלָּה מִתְקַבֶּלֶת יוֹתֵר מִכָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, וְלָכֵן לֹא יְפַנֶּה לְבַטָּלָה אֲפִילוּ רֶגַע. וְכַאֲשֶׁר יַעֲסֹק הָאָדָם בַּתּוֹרָה וּבְתַחֲנוּנִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שָׁעָה אַחַת – חָשׁוּב יוֹתֵר מִיּוֹם שָׁלֵם בִּשְׁאָר הַיָּמִים. וּמְאֹד צָרִיךְ לַעֲמוֹד עַל הַמִּשְׁמָר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁלֹּא לְהִכָּשֵׁל בְּשׁוּם צַד נִדְנוּד אִסּוּר, כִּי יִכְבַּד עֹנֶשׁ הַחוֹטֵא בַּיָּמִים הָאֵלֶּה וּבַזְּמַן הַזֶּה, כַּאֲשֶׁר אֵין פַּחַד אֱלֹקִים לְנֶגֶד עֵינָיו.