11. דיני קידוש, כא-כב

כא. אם לא קידש לא בליל שבת ולא ביום שבת, והגיע זמן בין השמשות של מוצאי שבת, (תוך שלשה עשרה דקות וחצי מהשקיעה, בשעות זמניות), יקדש על הכוס בברכה. ונכון שישתה רביעית יין, כדי שיהיה קידוש במקום סעודה, כסברת הגאונים. ואפילו אם לא יוכל לשתות רביעית יוצא ידי חובת קידוש מן התורה גם בלא סעודה לדעת רבינו יונה וסיעתו.

כב. קודם הקידוש צריך שתהיה מפה פרוסה על השלחן, ויתן עליה את הלחם משנה, ואחר כך יפרוס על הלחם מפה אחרת. וזה זכר למן שהיה כמונח בקופסא, טל למטה וטל למעלה והמן באמצע. ועוד, כדי שלא יראה הפת את בושתו, שמקדים לברך על היין קודם הפת המונח לפניו. ודי שהפת תהיה מכוסה עד לאחר הקידוש. וטוב להשאיר הפת מכוסה עד ברכת המוציא. וגם אם מקדש על הפת, טוב שיכסנו בעת הקידוש. ובתחלה יברך ברכת המוציא, ויניח ידיו על הפת, ויגלה הלחם משנה, ואחר ברכת המוציא יברך ברכת הקידוש, ואז יחזור ויכסה במפה ויניח ידיו עליהם עד גמר ברכת הקידוש. ומכל מקום כל זה אינו לעיכובא כל כך.