(111) שער התבונה, פרק י

כֵּן הַדָּבָר מַמָּשׁ בְּעִנְיָנֵנוּ בְּקַל וָחֹמֶר אֶלֶף אֲלָפִים, כְּשֶׁנִּתְבּוֹנֵן הֵיטֵב, וְהוּא, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּאֹ עוֹלָם הַגַּשְׁמִי, וְהָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן. וְיָדוּעַ שֶׁבָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן נִכְלָלִים עוֹלָמוֹת הַרְבֵּה, כִּמְעַט עַד אֵין שִׁעוּר, אַךְ בְּדֶרֶךְ כְּלָל נֶחֱשָׁבִים בּוֹ ג' עוֹלָמוֹת: אֶחָד, עוֹלַם הַיְצִירָה וְהוּא עוֹלַם הַמַּלְאָכִים, וְעָלָיו עוֹלַם הַבְּרִיאָה, וְעַל כֻּלָּם עוֹלַם הָאֲצִילוּת, שֶׁשָּׁם הוּא אֲצִילוּת קָדְשׁוֹ יִתְבָּרַךְ. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל, שֶׁעַל זֶה אָמַר הַכָּתוּב: כָּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי (הוּא עוֹלַם הָאֲצִילוּת) וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו (הוּא עוֹלַם הַבְּרִיאָה, שֶׁשָּׁם הוּא כִּסֵּא כְבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא) יְצַרְתִּיו (הוּא עוֹלַם הַיְצִירָה, שֶׁשָּׁם הוּא חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, שֶׁרָאָה יְחֶזְקַאל הַנָּבִיא, וְכָל עוֹלַם הַמַּלְאָכִים) אַף עֲשִׂיתִיו (הוּא עוֹלָם הַזֶּה וְכָל הַגַּלְגַּלִּים). וְיָדוּעַ שֶׁעוֹלָם הַזֶּה וְכָל גַּלְגַּלָּיו הוּא כְּאַיִן וְאֶפֶס נֶגֶד עוֹלַם הַיְצִירָה, כִּי יֵשׁ בּוֹ כִּתּוֹת מַלְאָכִים הַרְבֵּה עַד אֵין שִׁעוּר, וּבְכָל כַּת נִמְצָאִים מַלְאָכִים כִּמְעַט אֵין מִסְפָּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ וֻרִבּוֹ רִבְבָן קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן", וְאָמְרוּ חֲזַ"ל בַּחֲגִיגָה, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּכַת אַחַת, וְלַכִּתּוֹת אֵין מִסְפָּר כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו" (וְעַיֵּן שָׁם בַּגְּמָרָא עוֹד תֵּרוּצִים). וְאִיתָא בְּתָנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ פֶּרֶק ל"א, שֶׁאַרְבַּע מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְשִׁשָּׁה אֲלָפִים רִבְבוֹת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַקְדִּישִׁין שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תָּמִיד, מִיצִיאַת הַחַמָּה וְעַד שְׁקִיעָתָהּ אוֹמְרִין: קָדוִֹשׁ קָדוֹשׁ וְגוֹ', וּמִשְּׁקִיעַת הַחַמָּה וְעַד יְצִיאָתָהּ אוֹמְרִין: בָּרוּךְ כְּבוֹד וְגוֹ'. וְיָדוּעַ הוּא שֶׁכָּל הַבְּרוּאִים אַף הַגָּבוֹהַּ שֶׁבַּגְּבוֹהִים כֻּלָּם צְרִיכִים לְהַשְׁפָּעָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אַתָּה עָשִׂיתָ וְגוֹ' וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם". אַךְ אֵין הַשְׁפָּעַת מְזוֹנָם כְּמוֹ שֶׁלָּנוּ, שֶׁהוּא מָזוֹן רוּחָנִי וְדַק, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ", וְאָמְרוּ חֲזַ"ל, שֶׁזֶּהוּ לֶחֶם שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹכְלִין אוֹתוֹ.