(122) שער התבונה, פרק יג

יֵשׁ שֶׁמֻּרְגָּל בְּלָשׁוֹן הָרָע מֵחֲמַת רֹב כַּעְסוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא בַּטֶּבַע כַּעְסָן גָּדוֹל וְנוֹחַ לִכְעֹס עַל כָּל דָּבָר, וּבְעֵת הַכַּעַס אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְאַפֵּק, וּמְדַבֵּר כָּל מַה שֶּׁעוֹלֶה בְּרוּחוֹ. וּלְאִישׁ כָּזֶה אֵין לָנוּ שׁוּם עֵצָה לִשְׁמִירַת לְשׁוֹנוֹ, כִּי בְּעֵת שֶׁמִּתְגַּבֵּר כַּעְסוֹ עָלָיו הוּא שֶׁלֹּא בְּדַעְתּוֹ. אִם לֹא שֶׁיִּרְאֶה לַעֲקֹר אֶת הַמִּדָּה הָרָעָה הַזֹּאת מֵאִתּוֹ.

וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ בְּקָדְקֳדוֹ, צָרִיךְ לִבְרֹחַ מִן הַמִּדָּה הָרָעָה הַזּוֹ כְּבוֹרֵחַ מִן הָאֵשׁ. כִּי יֵדַע בְּנַפְשׁוֹ בְּבֵרוּר, שֶׁעַל יְדֵי מִדָּה רָעָה זוֹ, בְּוַדַּאי יֵצֵא לֶעָתִיד חַיָּב בְּיוֹם הַדִּין, כַּיָּדוּעַ שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רֹב עֲוֹנוֹת הוּא בְּגֶדֶר רָשָׁע, וְאָמְרוּ חֲזַ"ל: כָּל הַכּוֹעֵס בְּיָדוּעַ שֶׁעֲוֹנוֹתָיו מְרֻבִּין מִזְּכֻיּוֹתָיו שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבַעַל חֵמָה רַב פָּשַׁע". וּמַה שֶּׁכָּתוּב בִּלְשׁוֹן פֶּשַׁע, דְּהוּא מֶרֶד וְגָרוּעַ יוֹתֵר מִמֵּזִיד, מִשּׁוּם דִּבְעֵת הַכַּעַס, הֻפְקָר לְגַמְרֵי אֶצְלוֹ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: כָּל הַכּוֹעֵס אֲפִלּוּ שְׁכִינָה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּנֶגְדּוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: כָּל הַמְקָרֵעַ בְּגָדָיו בַּחֲמָתוֹ וְהַמְשַׁבֵּר כֵּלָיו בַּחֲמָתוֹ וְהַמְפַזֵּר מָעוֹתָיו בַּחֲמָתוֹ, יִהְיֶה בְּעֵינֶיךָ כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וְכוּ', מַאי קְרָא "לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר", אֵיזֶהוּ "אֵל זָר" שֶׁהוּא בְּגוּפוֹ שֶׁל אָדָם? הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ יֵצֶר הָרָע שֶׁל כַּעַס.