(129) שער התבונה, פרק יד

גַּם יִתְבּוֹנֵן בְּחֹמֶר הֶעָוֹן הַזֶּה שֶׁהוּא לֹא תַעֲשֶׂה מִמִּנְיַן תַּרְיָ"ג, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ", כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בַּסְּמָ"ג. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל בְּסוֹטָה: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ, כְּאִלּוּ עוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְכוּ', וְכָל זְמַן שֶׁאָדָם מִתְכַּוֵּן לְהַגְדִּיל שְׁמוֹ בָּעוֹלָם, שְׁמוֹ אוֹבֵד וּמִתְמַעֵט וְהוֹלֵךְ, וְגוּפוֹ מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיּוֹת. גַּם יִתְבּוֹנֵן בְּגֹדֶל עָנְשׁוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: בִּשְׁבִיל ד' דְּבָרִים נִכְסֵי בַּעֲלֵי בָּתִּים יוֹרְדִין לְטִמְיוֹן וְכוּ' וְעַל גַּסּוּת הָרוּחַ. וְאָמְרִינַן נַמֵּי בְּסוֹטָה: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ, לַסּוֹף מִתְמַעֵט וְכוּ'. וְגָרְסִינַן נַמֵּי שָׁם: אָמַר רַב חִסְדָּא: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ אָמַר הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵין אֲנִי וָהוּא יְכוֹלִין לָדוּר בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר וְכוּ'. וְאָמַר ר' אֶלְעָזָר: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ, אֵין עֲפָרוֹ נִנְעָר לִתְחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁנֶּאֱמַר וְכוּ'. וְהוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, דְּתַחַת שֶׁהָיָה לוֹ לַחֲשֹׁב תָּמִיד בְּנַפְשׁוֹ, דְּסוֹפוֹ לֵילֵךְ לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה וְלֹא לְהִתְגָּאוֹת וְכַנַּ"ל, וְהוּא לֹא כֵן חָשַׁב, כִּי אִם בִּמְרוֹמֵי סְלָעִים יִהְיֶה מִשְׂגַּבּוֹ תָּמִיד, וּבַעֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים תִּהְיֶה לָעַד מְנוּחָתוֹ יָתֵר עַל כָּל בְּנֵי גִּילוֹ, לָכֵן כַּאֲשֶׁר גּוּפוֹ נַעֲשֶׂה עָפָר, אֵין בַּעֲפָרוֹ כֹּחַ לְהִתְנַעֵר מִמְּקוֹמוֹ. וְהַכֹּל יַעַמְדוּ וְיָקוּמוּ עַל רַגְלֵיהֶם, וְהוּא יִשָּׁאֵר מֻשְׁכָּב נָמוֹךְ תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי כָּל הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הִתְגָּאָה עֲלֵיהֶם בְּעוֹדוֹ בְּחַיָּיו. וְגַם הוּא מְתֹעָב עֲבוּר זֶה בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תּוֹעֲבַת ד' כָּל גְּבַהּ לֵב".