(143) שער התבונה, פרק יז

כְּלַל הַדְּבָרִים, יִרְאֶה הָאָדָם לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ בְּמִדּוֹתָיו, שֶׁיִּהְיֶה מִן הַטּוֹבִים וְלֹא מִן הָרָעִים. וּמִמִּדַּת הַטּוֹבִים לַעֲזֹר לַחֲבֵרוֹ בְּכָל יְכָלְתּוֹ וּלְחַפּוֹת עַל חֶסְרוֹנוֹתָיו כְּמוֹ עַל חֶסְרוֹן עַצְמוֹ. וְאִם יִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ עַל חֲבֵרוֹ כַּעַס מֵאֵיזֶה אָדָם, יְסַלְּקוֹ מִמֶּנּוּ בִּטְעָנוֹת וַאֲמַתְלָאוֹת, וְזוֹ הִיא חָכְמָה וּגְבוּרָה בֶּאֱמֶת. וְהָרָעִים עוֹשִׂים כָּל זֶה לְהֶפֶךְ מַמָּשׁ, שֶׁמֵּרֵעַ לַחֲבֵרוֹ וְשָׂמֵחַ בְּמַפַּלְתּוֹ וּמְגַלֶּה חֶסְרוֹנוֹתָיו הַשְּׁגָגוֹת וְעוֹשֶׂה אוֹתָן לִזְדוֹנוֹת לְעֵין כֹּל וּמְעוֹרֵר מְדָנִים בֵּין בְּנֵי אָדָם וּמְשַׁסֶּה אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ וּמְהַלֵּל אֶת נַפְשׁוֹ, שֶׁעָשָׂה בָּזֶה חָכְמָה וּגְבוּרָה. וּבֶאֱמֶת לֹא כֵן הוּא, וְכִדְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ שׁוֹחֵר טוֹב, שֶׁמַּיְרֵי שָׁם בְּדוֹאֵג, שֶׁאָמַר לָשׁוֹן הָרָע לִפְנֵי שָׁאוּל עַל דָּוִד וַאֲחִימֶלֶךְ, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: בַּפָּסוּק: "מַה תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה הַגִּבּוֹר", אָמַר לוֹ דָּוִד: וְזוֹ גְּבוּרָה הִיא, שֶׁרוֹאֶה אָדָם אֶת חֲבֵרוֹ עַל פִּי הַבּוֹר וְדוֹחֲפוֹ לַבּוֹר וְרוֹאֶה אוֹתוֹ עַל רֹאשׁ הַגָּג וְדוֹחֲפוֹ? זוֹ גְּבוּרָה הִיא? אֶלָּא אֵימָתַי הוּא גִּבּוֹר? בְּשָׁעָה שֶׁיָּבוֹא חֲבֵרוֹ לִפֹּל, וְאוֹחֲזוֹ בְּיָדוֹ שֶׁלֹּא יִפֹּל, וְכֵן מִי שֶׁרוֹאֶה חֲבֵרוֹ, שֶׁנּוֹפֵל לַבּוֹר, וּמַעֲלֵהוּ. וְאַתָּה רָאִיתָ שָׁאוּל כּוֹעֵס עָלַי וְהֵטַלְתָּ מַיִם עַל אֵיבָרַי, כָּךְ אָדָם עוֹשֶׂה? עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.